קורבן הגורל

מי אני?

אני רמזי, בן 20. יש לי בעיית זהות.
אני לא יודע מי אני באמת?
אני לא יודע מי העם שלי
ואני לא יודע מה הדת שלי.
אני אבוד במחשבותיי
אם המצב לא היה נואש עד כדי שיגעון לא הייתי כותב.
כל האנשים אליהם פניתי לא יכלו לתת לי תשובה.
ולכן אני כותב ומבקש עזרה.
לעזור לי להגדיר את מעמדי
מי אני?
מי הוא העם שלי?
לאיזה לאום אני שייך?
האם אני ערבי!!
האם אני דרוזי?
האם אני מוסלם?
האם אני נוצרי?
האם אני יהודי!!
אנא!!! עזרו לי!!!
מישהו חייב לעזור לי
אני יודע שמשימה זו קשה
והסיכוי למצוא פתרון שווה לסיכוי למצוא מחט בערימה של שחת.
אך כאמור, אין לי ברירה
אתם האחרונים שאולי יעזרו לי להגדיר את מעמדי.
הנה הסיפור כולו מונח לפניכם.

סבא וסבתא מצד אימא
סבי מצד אימי היה דרוזי. סבתא מצד אימי היתה יהודיה. סבא התאהב אז בסבתא, חטף אותה מבית הוריה לקח אותה לכפר הולדתו בגליל ושם חיו כדרוזים לכל דבר. סבתא התלבשה כדרוזית, התנהגה כדרוזית וקיימה אורח חיים דרוזי. סבא היה דרוזי אדוק ומשך את סבתא אחריו. היא כמעט שכחה לגמרי את משפחתה היהודית. גם משפחתה החרדית האדוקה ניתקה עמה את היחסים. מצב זה נמשך עד ליום הולדתה של אימי. אימי נולדה וגדלה בכפר הגלילי עם הוריה. כשגדלה החלה לשאול שאלות שהציקו לה:
מדוע הוריה לא סיפרו לה בכלל עת המשפחה של אימה?
בטח לאימא היו הורים, אחים, אחיות, איפה הם?
מדוע מסתירים ממנה דברים חשובים?
מדוע אין מדברים על משפחתה של אימי?
מי הם סבא והסבתא מצד אימה?
מדוע היא רואה סביבה רק את דרוזים?
היא ידעה שאימה אינה דרוזית במקור
אז מה היא? מי היא?
מדוע היא מדליקה נרות בערב שבת
ומדוע היא אינה מדליקה אש בשבת?
מדוע היא קוראת כל הזמן בספרון קטן שכותרתו "תהילים"?
שאלה, חקרה אך תשובה ממצה לא קיבלה.
באחד הימים נתקלה באלבום תמונות ישן ובו ראתה אנשים אחרים שלא הכירה, לבושים בצורה מוזרה שאינה מוכרת לה. פנתה לאימה וביקשה תשובות. אימה ניסתה להתחמק מתשובה משכנעת. לא רצתה לגלות את הסוד.
היא פנתה לאימה ואמרה: "זה היה מזמן… אבא מאוד יתרגז אם ידע שיש אלבום כזה. זה היה הרבה זמן לפני שנולדת..אנא אל תכריחי אותי לזכור את העבר שאני מנסה לשכוח". היא המשיכה לנדנד לאימא שלה: את מוכרחה לספר לי!! אני חייבת לדעת. אז סבתא שלי סיפרה לאימא:
"נולדתי להורים יהודים, מאוד חרדים וגרנו בעיר בני ברק. אני הייתי הבת הבכורה, אחריי נולדו להורי עוד 10 ילדים. התחנכתי במוסדות חרדיים, בהיותי בת 15 למדתי בסמינר למורות, מוסד השייך לישיבת פונוביץ. פעם ראיתי בחור צעיר שעבד בגינה של הסמינר. היה בחור צעיר וחסון, יפה תואר. לבש מכנסיים קצרים וגופיה ועבד בגינה. בלי לשים לב, התחלתי להתעכב ליד הבחור ולהביט אליו. הוא הרגיש במבטיי, ואחר כך היו חיוכים ומילים כמו: בוקר טוב, מה נשמע? וזה נמשך מספר שבועות עד ליום בו פנה אלי ואמר: "אני רוצה לפגוש אותך ביחידות, את מוצאת חן בעיניי". אז היו מפגשים והמפגשים הפכו במהירה לאהבה לוהטת שלא יכולנו שנינו להתגבר עליה. באחד הימים סיכמנו שאני אברח מהבית ואסע עמו לכפר שלו ושם נתחתן. לא היה חשוב לי שהוא דרוזי. האהבה עיווה את עיניי. כל מה רציתי הוא להיות אשתו של אהוב נפשי". ההורים שלי החלו לחפש בכל מקום, לא היה ידוע להם על הבחור שאיתו ברחתי. לא מצאו סיבה לבריחתי. קראתי בעיתונים, ברדיו ובטלויזיה על החיפושים אחריי אך לא הגבתי. כעבור מספר שנים, הם גילו שברחתי ושאני חיה עם דרוזי בכפר בגליל. כמובן שלא רצו שם קשר עמי והם אף ישבו עלי שבעה ונחשבתי כמתה עבורם. כך זה נמשך עד היום". אימא האזינה בעניין רב לסיפור ושאלה: "המשפחה עדיין בבני ברק?"
"כן!! אבל אני בטוחה שהם לא ירצו לחדש את הקשר עמי" אמרה.עניתי" הם יחדשו את הקשר עמי,הם והם יקבלו שאותי אני הנכדה שלהם" החלטנו לנסוע לבני ברק. נסעו, לבית הוריה של סבתא. הוריה של סבתא נדהמו לראות את הבת שלהם שבאה מלווה בבחורה צעירה שלא הכירו. אבא שלה גער בבתו: "תסתלקי מכאן. אנו לא רוצים להכיר אותך. את מתה עבורנו. ישבנו עליך שבעה". היא בכתה והתחננה אך הם לא רצו לקבל אותה בבית. אימה של סבתא ניסתה לעזור וביקשה מבעלה: "תכנס פנימה, אני אסתדר איתה." הוא נכנס הביתה בחוסר רצון תוך כדי צעקה: "אני לא רוצה לראות את הדרוזית הזו בבית הכשר שלי" סבתא התחננה ואמרה: "אני יודעת כי לא תקבלו אותי, גם איני מבקשת זאת לעצמי, אני מבקשת שלא תאכזבו את הנכדה שלכם. היא לא אשמה במה שקרה, היא רוצה להיות בקשר על המשפחה ואולי תחזור בתשובה. זו מצווה שאתם חייבים לקבל" אימא בכתה רצה לסבתא, חיבקה אותה ואמרה: "בבקשה סבתא!!! קבלי אותי, אני רוצה אותך ואת סבא". הסבתא נכנעה ואמרה לאימה: "את הילדה אני מקבלת למשפחה, אבל אותך אני לא רוצה לראות לעולם, חזרי אל הדרוזים שלך". וכך היה: אימא שמרה על קשר עם המשפחה החרדית, היתה מושפעת השפעה מרובה מהיהדות. אז היא חיה חיים כפולים:
בבית בכפר התנהגה כדרוזית
ובבני ברק התנהגה כיהודייה חרדית.
החיים הכפולים של אימא מוטטו את העצבים שלה. לא ידעה מה נכון יותר: להיות כדרוזית או כיהודיה? זה גרם לה לא להיות שלמה עם אף מצב. לא רצתה להיות גם דרוזית וגם יהודיה. אבל לה לא עזר. היא נאלצה לחיות חיים כפולים. וכך האימא שלי ניהלה את חייה. לא רצתה לרשום בתעודת הזהות את הדת שלה. היות ואימה (סבתא) יהודיה אז אימא יהודיה כשרה על פי היהדות. היא נחשבת כדורית על פי הדת הדרוזית. ולכן לא רצתה להיות לא יהודיה ולא דרוזית. בתעודת הזהות לצד הדת צוין "אין דת".
אך בכך לא נגמרו הצרות. יש בעיית זהות גם מצד הסבא והסבתא מצד אבא. כאילו אלוהים המטיר עלי את כל הדברים הבלתי מתקבלים על הדעת.
כעת אספר את הסיפור של הסבא והסבתא מצד אבא:
סבא וסבתא מצד אבא
סבא מצד אבא היה מוסלם אדוק,שלמד באלאזהר בקהיר וקיבל תואר של שיך ומטיף בכפרו שבגליל. סבתא מצד אבא היתה נוצרייה. הסבא התאהב בה בצעירותו, חטף אותה מהוריה ו7הביאה לביתו בכפר ונישא אותה לאישה. הוריה לא ידעו איפה הבת האהובה שלהם. הם חיפשו אותה במשך שנים אך לא הצליחו להגיע אליה. הם לא הכירו את סבא ולא ידעו כי הוא חטף להם את הבת. לכאורה סבתא היתה אמורה להתאסלם אך למעשה היא שמרה על הדת הנוצרית, חגגה את כל החגים הנוצריים. סבא המשיך להיות מוסלם דתי מאוד ולא הכריח את סבתא להתאסלם. הוא חי כמוסלם והיא חיתה כנוצרייה.
אל המצב הזה נולד אבי.
אבא אהב והעריץ את אביו המוסלם האדוק,
נהנה מאוד לקריאת הקוראן,
אהב את כל החגים,
הלך עם אביו למסגד והיה גאה בכך.
נהנה לצום בחדש הרמדאן.
חי כמוסלם לכל דבר.
מצד שני היה מושפע מהתנהגותה של אימו הנוצרייה, שנהגה לחגוג את כל החגים הנוצריים, ללכת לכנסיה בימי ראשון ולהצטלב מפני מרים הקדושה.
אבא חי חיים כפולים
לא ידע מה נכון:
האם אבא שלו הכורע 5 פעמים ביום לפני הכעבה
או אימו אשר מבקרת בכנסיה ומצטלבת לפני מרים הקדושה.
כדי לסבך את העניין כולו הגורל החליט שהמשפחות משני הצדדים יחיו באותו הכפר. סבא וסבתא מצד אימא וסבא וסבתא מצד אבא. הם כמובן הכירו אחד את השני אך לא שיערו בנפשם מה הגורל מכין להם.
אימא שלי נולדה להוריה:
האבא הדרוזי והאם היהודייה
אבא שלי שנולד להריו
האבא המוסלם והאם הנוצרייה
כך גדלו באותו הכפר אבא ואימא שלי
הם הלכו לאותו בית ספר,
למדו באותם חוגים,
משפחותיהם התחברו זו לזו והיו לחברים טובים.
באווירה חיובית זו התהדקו היחסים בין הוריי.
החלו לצאת יחד.
אנשים ריכלו. כל הכפר הקטן דיבר על האהבה הבוערת של הזוג הצעיר. כל הכפר לא ידע איך להגדיר את הזהות המרובעת של הזוג. מוסלמי,נוצרייה, דרוזי ויהודיה
מה הם באמת? כיצד יתחתנו?
חתונה דרוזית? חתונה יהודית?
חתונה מוסלמית? חתונה נוצרית?
כל הורה משך לצד שלוו:
הסבא הדרוזי אמר שהוא הקובע וכי הזוג הצעיר ינהג כפי שהדרוזים נוהגים.
הסבתא היהודייה אמרה כי עלפי הדת היהודית הכלה יהודייה ולכן חתונה יהודית חייבת להיות.
הסבא המוסלמי אמר כי חייבים ללכת לפי הדת המוסלמית והחתונה צריכה להיות חתונה מוסלמית בלבד.
הסבתא הנוצרייה אמרה כי היא לא מוכנה לוותר וכי חייבת להיות חתונה הנוצרית בכנסייה.
כל צד משך לצד שלו
ואף צד לא שאל את הזוג הצעיר.
לא שאלו לרצונו
מה הזוג רוצה לא היה חשוב בעיניהם.
אז אבא ואימא ברחו מהכפר לעיר הגדולה וניתקו את יחסיהם עם ההורים.
הם חיו בעיר, נישאו נישואין אזרחיים.
לתוך המצב הזה נולדתי.
הוריי גידלו אותי באהבה ובמסירות.
היום אני בן 20 ועדיין שואל:
מי אני?
מה אני?
מדוע האנושות לא יכולה לקבל אליה כל אדם באשר הוא אדם.
כולנו יצורים שאלוהים יצר באהבה ובחמלה רבה.
אלוהים ברא אותנו בצלמו.
מדוע לא כל אדם יחיה בצורה ובדת שהוא רוצה?
כל אדם יכול להינשא לכל אחת, ללא התחשבות בדת או בעם. כל באמונתו יחיה.
לא יהיו מדינות ולא גבולות. לא יהיו עמים ולא שבטים.
האנושות כולה תהיה ישות אחת.
חיים רק פעם אחת.
אלוהים נתן את כל העולם כדי שהאדם ייהנה ממנו
אך האדם עושה את ההפך:
הוא יוצר מלחמות,
רץ אחרי עימותים,
מתפלג לעמים שונים שנלחמים אלה באלה.
הורסים את כל הטוב שהאל נתן
כל עוד אין עולם טוב יותר
כל עוד בני אדם לא יחזרו אל הטוב שאלוהים נתן
עד אז
אמשיך לחפש את זהותי, את דתי ואת עמי.
האם למי מכם יש פתרון עבורי?

(נמרדי יוסף – 11.2007)