אבודה לנצח פרק 9

נכנסו מספר בחורים הם דיברו בינם במהירות והתקרבו אלי, אחד מהם תפס אותי וכולם יצאו במהירות מהחדר. הלכנו במהירות הגענו למעבר צר והתחלתי לשמוע יריות וקולות שהתחזקו יותר ויותר, המשכנו ללכת ופתאום נשמעה קול שריקה והבחור שתפס אותי נורה ונפל, גם אני נפלתי ראיתי שהבחורים מאחורינו מתחילים ליפול אחד אחד ואלה שלפנינו רצו במהירות נשארתי שכובה על הרצפה, חשבתי לעצמי שאם כבר למות אז עדיף שזה יקרה כאן ולא עם החיות אדם האלו.

עצמתי את עיני וחשבתי על המשפחה שלי, על החברים שלי, על בת אל ועל החיים שאיבדתי בגללה חיכיתי כבר למות, לשמוע את הירייה שגומרת אותי ומסיימת את כל הסבל הזה שעבר עלי בזמן האחרון. מישהו הרים אותי והתחיל להוביל אותי לכיוון הכניסה ניסיתי להתנגד לא רציתי לחזור לשם בעטתי בכל הכוח שעוד נשאר לי התחלתי לצעוק ולבכות ואז הרגשתי דקירה חזקה ביד כנראה שהזריקו לי משהו חזק כי לאחר מספר שניות נפלתי מעולפת.

התעוררתי הכול מסביבי היה לבן, הראש כאב לי בטירוף ידי היו חבושות אבל כבר לא הייתי אזוקה המחשבה הראשונה שהייתה לי בראש זה שאני צריכה לברוח ומהר, קמתי בזריזות הרגשתי מסוחררת והתחלתי ללכת הייתה דממה, לפתע מישהו צעק "היי מה את עושה?" רצתי, מצאתי פתח לחדר מדרגות וירדתי במהירות הוא רץ אחרי הסתכלתי לאחור הוא היה גבוה ושרירי אחח נתקעתי במישהו ניסיתי לעבור אבל הוא תפס אותי ואז הגיע גם הבחור השני.

"את נורמלית תגידי מה את חושבת שאת עושה?" לא עניתי לו והוא המשיך "בואי אברהם כבר מחכה לך". הם לקחו אותי איתם והגענו למשרד של מלואי הוא הסתכל עלי בחצי חיוך ואמר: "תקשיבי את כל פעם מפתיעה אותי מחדש בואי שבי" שאלתי אותו איך הוא הצליח לאתר אותי, והוא סיפר שבגלל שברחתי בפעם הראשונה הם נקטו באמצעי זהירות ושמו איתורן באזיקים שכבלו אותי ואז הוא שאל: "אנחנו צריכים לאזוק אותך גם עכשיו או שאת מתכוונת לשתף פעולה?" לא עניתי לא עוד לא ידעתי מה אני רוצה מי הטוב ומי הרע בסיפור הזה , ממי אני צריכה לברוח ולמי אני צריכה להתחבר, אז שתקתי. הוא כעס " מי את חושבת שאת! אין לך מושג כמה כוח אדם, וקשרים הפעלתי כדי לאתר אותך ולהוציא אותך מהחור הזה שהיית בו, את לא מסוגלת להבין מה הם יכלו לעשות לך! מעכשיו את תהי צמודה תמיד למישהו, לרגע לא תהי לבד אפילו לא כשתרצי להתפנות את תהי אזוקה כל שניה בחיים שלך ותדעי שזה מה שעוללת את זה לעצמך" הוא לא נתן לי להגיב וקרא לשני אנשים שלקחו אותי לאותו חדר שהייתי בו רק שעכשיו הוא היה מסודר אחרת הם הושיבו אותי על המיטה וקשרו לי את הרגל בשרשרת ברזל לרגל של המיטה. אברהם נכנס ואמר: "טוב תכירי את הבית החדש שלך" הוא פנה לאחד הבחורים: " אתה לא עוזב אותה לשנייה, אתם עושים משמרות בינכם כל דבר שיקרה אני רואה בך האחראי הבלעדי האם זה ברור?!" הוא הנהן.
אברהם והבחור השני יצאו מהחדר.

נשארנו שנינו, הייתי צריכה קצת זמן לחשוב להבין איך אני רוצה להמשיך מכאן, הרבה זמן לא הרגשתי כל כך בטוחה אבל הייתי מותשת ונרדמתי.