נסיכה סודית- פרק 14

המטוס נחת. היה אפשר לשמוע את הצרחות של תושבי הממלכה. פול, השומר שלי נכנס למטוס, ובינתיים נטשה וניקולס ירדו ממנו. "היי נסיכה" הוא אמר בחצי חיוך. "היי פול" אמרתי לו בחיוך וחיבקתי אותו. "הכל בסדר הוד מעלתך?" הוא שאל. הנהנתי. הוא סימן לי לרדת אחריו. נעמדתי ביציאה של המטוס. ראיתי שלטים והמון אנשים. נופפתי לכולם בחיוך, והרעש היה עוד יותר חזק.
השומרים האחרים הקיפו אותי והכניסו אותי ללימוזינה. "היי הוד מעלתך" אמר לי האקס שלי, שהוא גם במקרה האחראי על האורווה. "היי" אמרתי לו בחצי חיוך. אנחנו נשארנו ביחסים טובים, הוא עדיין עובד אצלי. נסענו לארמון. כל הדרך עמדו אנשים במדרכות ונופפו לי לשלום. נופפתי לחלקם בחזרה, ולחלקם נתתי חיוך. הגענו לארמון, הכניסו אותי לבפנים וליוו אותי לחדר של אמא שלי ואבא שלי, המלך והמלכה. "היי יקירתי" אמא שלי אמרה לי בחיוך וחיבקה אותי חיבוק מועך. "היי" אמרתי לה בחיוך. "היי בתי" אבא שלי אמר והתקרב לחבק אותי. "איך היה בישראל?" אמא שלי שאלה אותי כשירדנו לחדר האוכל. "נחמד.. מעניין" אמרתי לה, ונזכרתי שאני צריכה להתקשר לאיתי, להגיד לו שכנראה אני אשאר שם יותר זמן. הוצאתי את הפלאפון מהכיס שלי. "לא לא, לא צריך את זה יותר" אבא שלי אמר לי בחיוך, לקח את הפלאפון וזרק אותו לפח. שיט, איך אני אזכור את המספרים שלהם עכשיו?

שבוע עבר. שבוע עבר מאז שהגעתי לכאן. אני החלטתי שאני חייבת לחזור. חייבת. השעה הייתה אחד בבוקר, כל האנשים בארמון כבר נרדמו, יצאתי מהחדר שלי והלכתי לחדר של שרון, אחותה של מאיה. דפקתי והיא לא ענתה, היא בטח ישנה. "שרון, זאת אלינור" אמרתי. היא פתחה לי את הדלת. "הוד.. הוד מעלתך, מה.." היא שאלה, קטעתי אותה. "אני רוצה לחזור לישראל, לשבוע בערך" אמרתי לה. "אבל.. אבל זה לא אפשרי הוד מעלתך" היא אמרה. "הכל אפשרי שרון" אמרתי לה, מנסה להחדיר בה מוטיבציה. "שאלת את הוד מעלתו והוד מעלתה?" היא שאלה. "לא" עניתי. "אז אני לא יכולה לעזור לך הוד מעלתך, סלחי לי" היא אמרה וניסתה לסגור את הדלת. "רק תני לי את הפלאפון שלך" ציוויתי עליה. היא הנהנה ונתנה לי. הלכתי לחדר של הטייס שלי וציוויתי עליו להטיס אותי בחזרה. אחרי שיכנועים וקצת קסם אישי שיש לכל נסיכה, הוא הסכים. עלינו מהר על הטיסה, לקחתי איתי כמה בגדים, שמתי פתק על המיטה שלי, עדכנתי את מאיה, ניקולס ונטשה, והם עלו איתי על הטיסה.
השעה הייתה כבר שבע בבוקר בערך, הגעתי לבית של מאיה במהירות, התארגנתי לבית הספר ויצאתי. מזל שההורים שלי שכחו לבטל את ההשתתפות שלי בבית ספר. נכנסתי, וחיפשתי את איתי או את חן. שכחתי לגמרי את חן. "היי" מצאתי אותו וחייכתי. "היי, איך את מרגישה?" הוא שאל. "אה? אה בסדר" אמרתי לו, נזכרתי בתירוץ. "בטוח?" הוא הסתכל עליי, כנראה נראיתי עייפה. הוא התקרב אל שפתיי. "חן, תקשיב, אני צריכה קצת פסק זמן, מהכל.. אני חדשה כאן כל כך ואני לא בעניין של חבר כרגע" אמרתי לו, מנסה לסיים קשר אחד. "מה זאת אומרת? הוא שאל. "אני רוצה להיות קצת לבד" אמרתי לו בשקט. "אוקיי, אני אחכה" הוא אמר בחצי חיוך. "אוקיי" אמרתי לו וחיבקתי אותו, ורצתי לחפש את איתי. נכנסתי לכיתה, ראיתי שהוא נמצא שם, הוא התעלם ממני. "איתי" קראתי לו. "מה?" הוא שאל בעצבנות. "בוא איתי שנייה החוצה" אמרתי לו והושטתי לו יד. "למה לי?" הוא שאל. "כדי שנדבר" אמרתי לו. "היינו אמורים לדבר לפני ארבעה ימים, לא התקשרת, לא כלום, למה שאני אדבר איתך עכשיו?" הוא אמר. "כי אני צריכה לספר לך משהו" אמרתי לו, אני רוצה לספר לו שאני נסיכה. הוא יצא איתי החוצה.
"מה?" הוא שאל. הלכנו לאיזו פינה צדדית. "אני מצטערת שלא הייתי כאן.. פשוט.." רציתי להגיד, ואז ראיתי את פול השומר שלי, מנדנד את ראשו לשלילה. "היה בלאגן במשפחה" אמרתי לו וגררתי אותו למקום יותר מוחבא. איך הם כבר מצאו אותי? "אוקיי, ולמה לא התקשרת?" הוא שאל. "לקחו לי את הפלאפון" אמרתי לו, זאת הייתה האמת. "ועכשיו את נשארת? את לא הולכת יותר?" הוא שאל. "אני באתי רק להיום, אני חייבת לחזור לשם. באתי רק כדי לראות אותך" אמרתי לו. הוא הסמיק, אבל עדיין היה עצבני. "את לא צריכה לבוא לראות אותי, את יכולה לללכת ולא לחזור, לא אכפת לי" הוא אמר והלך משם. תפסתי לו ביד ומשכתי אותו בחזרה למקום שאף אחד לא יכול לראות אותנו. "תסתכל לי בעיניים ותגיד לי שלא אכפת לך" לחשתי לו, הבטתי בעיניים הכחולות שלו. הוא שתק. "לא אכפת לי" הוא אמר, תפס בפנים שלי ונישק אותי. הוא הצמיד אותי לקיר והקיף אותי בידיו השריריות. הפלאפון של שרון רטט. "אל תעני" הוא מלמל ונישק לי את הצוואר. "אני חייבת" לחשתי לו ועניתי. "אלינור, תצאי החוצה, הוד מעלתו והוד מעלתה כועסים מאוד" שמעתי את הקול של פול. "אני באה עוד שנייה" אמרתי ואיתי ניתק את השיחה. חייכתי. "אל תלכי" הוא לחש לי וחזר לשפתיים שלי. "אני.. אני חייבת" אמרתי והתנתקתי ממנו, יכולתי להמשיך לנשק אותו עד מחר, אבל אני לא יכולה. "אני אבוא איתך לאן שזה לא יהיה, יש לי כסף" הוא אמר. נישקתי אותו. הוא כזה חמוד. "אני חייבת ללכת" אמרתי לו. "אז לא נראה אחד את השני שוב?" הוא שאל. "אני מבטיחה שאני אחזור" אמרתי לו ורצתי לפול.