(2) Stole My Heart

~מנקודת המבט של ליאור~
נכנסתי להתקלח והנחתי את הבגדים שהיילי נתנה לי על השיש
פתחתי את הברז והמים החמים ניתזו לכל עבר,
חשבתי,
איך זה להיות בארץ זרה, אנגליה
תרבות זרה, אנשים זרים שהתנהגותם שונה משלנו
מה אם לא נסתדר שם?
מה אם נצטרך לעזוב, לחזור לכאן, ללוס אנג'לס?
לא, ליאור תחשבי חיובי! תהיי אופטימית
הכל יהיה בסדר! אנחנו חמש אנחנו נסתדר
לקחתי את המגבת הלבנה שהייתה מונחת ליד הבגדים
התנגבתי היטב ועטפתי את שיערי במגבת
לבשתי את הבגדים ויצאתי בשקט מהמקלחת
היילי ישבה מול המחשב שלה
היא לא שמה לב שיצאתי לכן החלטתי להפתיע אותה
התקרבתי אליה והבטתי בצג המחשב,
אני לא מאמינה! הלהקה הזאת!
וואן דיירקשן! הלהקה שהפרצופים שלהם נמצאים בערך בכל מקום בחדרי!
"אוהו! היילי יש משהו חדש שאת רוצה לספר לי?" שאלתי בצחקוק
היא קפצה בבהלה והסתובבה במהירות, "ליאור! אני יהרוג אותך!" אמרה
"מה עשיתי?" שאלתי בפרצוף תמים
"הבהלת אותי?" אמרה וסגרה במהירות את המחשב
"אין לך טעם….כבר ראיתי, את מעריצה אותם ולא סיפרת לי??" שאלתי חוטפת מידה את המחשב
"את המוזיקה שלהם,כן והם גם נראים לא רע" הנהנה והסמיקה בחיוך קטן
"בנות? ארוחת ערב" הציץ ראש אמה של היילי מדלת חדרה
הנהנו וירדנו למטה, לאכול ארוחת ערב
ניוקי עם שמנת פטריות, עוף בתנור, אורז, ארוחת ערב רגילה
הארוחה עברה בשתיקה, אבל מהשתיקות הנעימות
לכולם פרצופים מחייכים והאווירה הטובה הורגשה גם ללא מילים
אני והיילי גמרנו לאכול ופינינו את הכלים למטבח
עלינו למעלה והתחלנו לעשות תסרוקות מצחיקות אחת לשנייה
~מנקודת המבט של יסמין~
חזרתי הביתה, הלחות הורגשה באוויר
למרות הרוחות והשעה המאוחרת היה מאוד חם בחוץ
התקרבתי יותר ויותר לכיוון ביתי שלמרות גודלו, הרגשה של בית לא הייתה בו
נכנסתי סוגרת בזהירות את הדלת, כמה שפחות להרעיש
מוזיקת הרוק הרועשת הרעידה את הריצפה, כרגיל מכיוון חדרה של אחותי הגדולה פני
קולות הזימרה של אמי נשמעו מן המטבח
העדפתי לא להיכנס כרגע למטבח, מאז שהוריי נפרדו
אימי מוציאה את רגשותיה עליי
עליתי לחדרי, הנחתי את התיק הקטן על הכיסא והתיישבתי על יד המחשב
נשכבתי על מיטתי כשהמחשב על ברכיי
עפעפיי נעשו כבדים ולבסוף נרדמתי
~מנקודת המבט של היילי~
יומיים עברו במהרה והייתי צריכה לעזוב
הגענו לשדה התעופה ועברנו את הבדיקות
שהינו בדיוטי פרי כארבע שעות, אימי חיפשה בושם מיוחד
וכמובן מתנות לכולם, אני הייתי עסוקה בחנות הקוסמטיקה ולאחר מכן לחנויות הבגדים
אבא שלי לא הסכים לוותר על השוקולדים ועל כל מיני הממתקים
"טיסה מספר 24917 יוצאת עוד עשרים דקות" שמענו קול קורא מהרמקולים
מיהרנו לכיוון היציאה למסלול ועלינו למטוס
הוריי התיישבו שלוש שורות מאחורי, למזלי התיישבה לידי אישה צעירה
שמתי את האוזניות והדלקתי את האייפון, לפני הטיסה אני וליאור טרחנו למלות אותו בשירי הלהקה
הקשבתי לשירים ולמנגינה הנעימה, התמכרתי למוזיקה הזאת
הנחתי את ראשי על החלון והבטתי החוצה
שמיכת עננים לבנה כיסתה את השמיים, הכל נראה כל כך יפה מכאן
השמש העניקה לעננים גוון אדמדם או סגלגל
עצמתי את עיניי ושקעתי בשינה עמוקה .
.
.
.
.
נגיעה קלה בכתפי, פקחתי את עיניי באיטיות
האישה שישבה לידי עם כיסוי עיניים על מצחה חייכה אליי
"עוד עשר דקות נוחתים" אמרה ברוך, הנהנתי וחייכתי אליה חזרה
"תודה" אמרתי והנחתי את הפלאפון בכיסי הבטתי החוצה
הפעם השמיים קצת החשיכו, הסתכלתי בשעוני יצאנו ב07:00
כעת השעה 20:35 , המטוס הנמיך מעוף
כעבור 10 דקות נחתנו על הקרקע, מחיאות כפיים נשמעו מכל כיווני המטוס
"נוסעים יקרים, נא לשבת במקומותיכם עד לנחיתה מוחלטת מקווים כי נהניתם מהטיסה וכי תהנו בשהותכם באנגליה, תודה שטסתם איתנו" נשמע קול אחד הטייסים
הרמתי את ראשי וראיתי את הוריי מאחורה מתחילים להוציא את התיקים מהמדפים למעלה כמו כל שאר הנוסעים. האייפון כובה, הסוללה אזלה.
כולם התחילו לרדת, כך גם אני והוריי הדיילות חייכו אלינו ביציאה
אימי חיבקה אותי, "נו איך עברה הטיסה?" שאלה בחיוך
"בסדר, לאן הולכים?" שאלתי וחיבקתי גם את אבי
הם סימנו לי לבוא אחריהם, עברנו את כל הבדיקות ביציאה
עצרנו מונית ואבי נתן לו את הכתובת
נסענו ונסענו כשהבתים והנוף חולפים במהירות על פנינו
הגענו לשכונה מפוארת כשכל בית נהיה יותר גדול ככל שמתקדמים
נעצרנו והנהג סימן לנו לצאת, אבי שילם לו והוא עזר לנו להוציא את כל המזוודות
בית ענק! שער שחור ומפואר גינה ירוקה עם פרחים בצבעי אש שמשתרכים לאורך שביל הגישה
דלת כחולה ענקית, בית בצבע לבן שמנת, חלונות כחולים גם הם
נכנסנו לבית, "שלום בית!" צעק אבי והד נשמע בכל רחבי הבית
אני ואימי גיחכנו למראה אבי פורש את ידיו כמו בטיטאניק
עליתי לחדרי לארגן את הדברים, מיטה כבר הייתה, סגולה כהה ועליה מצעים לבנים וחדשים
גם ארון היה בצבע תואם למיטה, גם שולחן לבן שמנת גדול ולידו ארונית חומה
הנחתי את המזוודות והתחלתי לפרוק אותן
"היילי! אנחנו יוצאים למכולת לקנות אוכל את צריכה משהו?" צעקה אימי
"את יודעת מה אני אוהבת, תהנו" החזרתי בצעקה גם אני
כעבור חמש דקות נשמעה דפיקה בדלת
אלה לא הוריי, הם לא חזרו כל כך מהר,
אז….מי זה?
ירדתי בשקט במדרגות והתקרבתי לדלת
פתחתי את הדלת בזהירות ו…….
עיניי נפערו בתדהמה ופי נפתח אוטומטית
"שלום?"