איימי (סיפור על וואן דיירקשן) 2 פרק י': ועידת-חתונה

#מנקודת מבטו של נייל:

"אז מה יש, ניילר?" הארי שאל.
"אני ואיימי פה יוצאים לדייט- תוכלו לשמור על היילי וסת'? וכמובן החבר של שניהם?" השבתי להם.
"בטח, זה לא כאילו תכננו לעשות משהו" הארי גלגל את עיניו בציניות והתיישב על הספה בסלון.
"תודה האזה" קראתי לו.
"אין בעיה, פשוט תלכו ותחזרו מהר- לפני שהם ישגעו אותי לסחוב אותם על הגב" הוא חייך והחליף ערוץ.
"אני מוכנה" איימי הסתובבה מולי בשמלה לבנה עם חגורה זהובה, נראית כמו דוגמנית.
"מי בר-המזל?" זאיין הגיע מאחוריה ושאל, בוחן את שמלתה.
"מי אם לא הארוס שלי" היא חייכה וחיבקה אותי.
"מתי החתונה שלכם בכלל?" ליאם צץ משום-מקום, כנראה האכיל את הצבים שלו בחצר-האחורית.
"עוד לא חשבנו על זה" היא הביטה בי במבט שמבקש הדרכה.
"יש מספיק זמן לחשוב על זה, היום נתחיל לארגן בסדר?" ליטפתי את לחייה כדי בעצם לוודא שהיא לא מאוכזבת מזה שאני עסוק הרבה.
"הולך להיות בסדר, כל עוד אתה שם" ליבה החסיר פעימה כנראה, גם שלי האמת.

#מנקודת מבטה של איימי:

חתונה, נכון! אפילו לא הגענו לחלק הזה עוד. הגענו למסעדה והתיישבנו, האווירה הייתה מפעימה ומרגשת, כאילו כל רגע הולך להגיע אורח חשוב. "אז…" מלמלתי, מחכה שזה יימשך לשיחה.
"אז?" הוא שאל.
"סתם רציתי להתחיל שיחה" התבדחתי.
"אני לא חושב שזה עבד" קמט הופיע על מצחו.
"תן לי לציין את העובדה שאנחנו משוחחים שיחה, אז הצלחתי!" צחקקתי והוא גם, מביט בעיניי. יש יותר מושלם ממנו? נייל פשוט מדהים, מקסים, עוצר-נשימה.
"אוקיי, אני מודה… הצלחת!" הוא הביט בתפריט.
"אז חשבתי על… חתונה קטנה" פתחתי את התפריט, מביטה אל עיניו מבעד לדפים הרבים.
"חתונה קטנה?" הוא שאל, "אנחנו מתחתנים- זו חייבת להיות חגיגה ענקית!".
"כן אבל, אני לא רוצה להיות כל-כך שוויצרית. הרי אני יותר צנועה מכולם" עניתי.
"את לא צריכה להיות ביישנית וצנועה, יש לך במה להשוויץ. את איימי בשם הננדוס!" הוא צחקק.
"בשם הננדוס? אתה לא רציני" הבטתי בו.
"הדבר היחידי שאני רציני לגביו הוא את והילדים, הלהקה ו…" הוא אמר.
"איימי גרין?" נאנחתי.
"אוכל!" הוא הריע ועודד כשהמלצר הגיש לו צלחת ענקית של בשר.
"זה נראה טעים" לקחתי במזלג חתיכה קטנה וטעמתי.

"היי! זה שלי" הוא התלונן.
"ואתה שלי, אז זה נחשב גם לשלי" חייכתי, שבעת-רצון מדבריי.
"אני לא רכוש!".
"אבל אני מורעבת" הבטתי בו בחיוך מלא באוכל.
"אם הייתי בחורה נראה לי שאני הייתי את" הוא אמר, לוגם מהשתייה שהזמין.
"אם הייתי גבר הייתי שילוב שלך ושל הארי" מלמלתי. הוא נראה מבולבל. "יש לי חוש הומור מוזר כמו של הארי, אך חוץ מזה אני לגמרי כמוך!".
"הוא לא מוזר, הוא פשוט לא כמו של כולם" הוא חייך.
"אוו נייל!" חייכתי בביישנות.
"אז, איפה חשבת להתחתן?" הוא לקח רוטב ושם על הבשר, מתחיל במשימת-החיסול של הבשר.
"מה זאת אומרת איפה?" נשענתי לאחור, מחכה עדיין לאוכל שלי.
"באיזה מקום, מדינה?".
"ברצינות?" פניי קרנו.
"בטח, הכל בשבילך!".
"תמיד חלמתי להתחתן ביוון או ב… פריז?" הרגשתי שוויצרית, אך נייל אמר שיש לי סיבה להיות.
"נחמד, ונייבא מישהו שיחתן אותנו" הוא חייך. "כל מה שנשאר זה… הכל" הוא נאנח.
"סידורי פרחים, שמלות ואורחים עליי" אמרתי, תמיד חלמתי לסדר את זה.
"מסיבת רווקים עליי" הוא צחקק, "אך אם נהיים רציניים עכשיו, אני אפשר לקחת על עצמי את סידורי השולחנות מפני שאימא שלי לא תרצה לשבת עם אבי-החורג אלא עם בובי, ובמשפחה שלי יש וויכוחים רבים".
"אני מקנאה בך, יש לך משפחה שלמה" שילבתי את ידיי בעצב.
"הם יהיו שם איתנו, אל תדאגי! הם תמיד איתך בלב" מבטו חדר את נשמתי, הרגשתי חמימות בלב רק מעיניו הבהירות.
"יהיה בסדר, נכון?".
"בטח!" הוא טפח על כתפי, "והלילה… יקרה משהו?" הוא חייך בממזריות.
"גברים!" צווחתי. "אי אפשר לחיות אתכם".
"גם אי-אפשר לחיות בלעדינו" הוא נישק אותי נשיקה נוטפת רוטב.
"כן, בהחלט אי-אפשר" צחקקתי, פשוט אי-אפשר איתו- הוא פשוט מושלם מידי מכדי להיות מציאות. בכל רגע פחדתי להתעורר ולמצוא את עצמי בלעדיו.
"אז באיזה תאריך? מתי נוח ללהקה?" שאלתי.
"אני חשבתי על תאריך אבל… זה קצת…".
"כן?" נתתי לו מבט חושד.