מורה למכשפות *פרק 5*

הסכמתי להישאר עם שרי. הייתי שמחה ועצובה בגלל שהבנות לא היו איתי ואולי לא ניפגש עוד.
שרי הביטה בי במבט ידידותי ולקחה אותי לחדר ההלבשה, שם היא נתנה לי שמלה שחורה יפה ואיפרה אותי באיפור מיוחד.
הסתכלתי במראה וחייכתי לעצמי, הייתי נראת ממש כמו מכשפה אבל מכשפה מחופשת שלא יודעת כלום. דרך המראה ראיתי את שרי מביטה בי מאחור ומחייכת עם ידיים צנועות.
"את יכולה לעשות אותי מכשפה?" שאלתי אותה עם קול מאוכזב בזמן שאני עם הגב אליה
"בדיוק כמו שאת רוצה" היא ענתה לי, והרימה את השמלה שלה קלות, כאילו שהוא מפריע לה ללכת ויצאה מהחדר.
אני המשכתי להסתכל על עצמי במראה הגדולה, נגעתי בשיער בעדינות ליטפתי את פני, חייכתי רק בשביל לראות את שיניי הלבנות הם היו לבנות יפות, צבע האודם השחור עשה אותם מאוד מושלמות שכיף להביט בהם. הסתובבתי לצדדים ליראות את השמלה מכל הכיוונים, וכמה היא מיוחדת. אהבתי מאוד את המראה המרושע הזה, שבתוכו יש מישהי עדינה אחרת לגמרי.
מספר רגעים עברו ושרי נכנסה עם שני מקלות זוהרים, וניצוצות של אור יצאו מהם בלי הפסקה.
התלהבתי ולקחת אחת מידה והזזתי אותה לכל כיוון רק ליראות איך הניצוצות עוקבים אחרי כל תנועה.
שרי חייכה, והקסימה יותר עם החיוך הטרי שלה וחיוך שאומר המון. וחכתי שהיא תגיד מה לעשות.
"את עייפה?" היא שאלה אותי בחיוך שהיא נהנת להסתכל עלי
"לא, אני מרגישה ערנית מאוד" אמרתי בקול עליז ולא מפסיקה להסתכל על המקל הזה שמאוד מתחשק לעשות בו איזה קסם שיכול לשנות משהו מהרגע הזה.
שרי הצביעה אל החלון שעמד מאחורי, הסתכלתי עליו וראיתי שהירח כבר בשמיים.
"הירח עכשיו מלא, מתי שהירח מלא המכשפות עפות אל השמיים" היא אמרה בקול עדין
הסתכלתי עליה במבט שאני לא יודעת דבר והיא המשיכה
"היום אני נשארת איתך, כי את עלולה ליפול" היא אמרה ולקחה את המקל שהחזקתי ונופפה בו כמה סיבובים, השפתיים שלה לחשו משהו אבל לא שמעתי כלום. האור מהמקל זרם החוצה כמו זרם של מים ועשה אור חזק ומתי שהאור התחיל להעלם הופיע באוויר מטאטא מכוער וישן.
"תראי" שרי אמרה לי ונתנה לי את המקל בחזרה
"יושבים עליו בצורה כזאת" היא ישבה על המטאטא והרגליים שלה היו באוויר.
לא הבנתי איך היא נשארת באוויר ולא נופלת, זה היה מדהים.
"אני יצא דרך החלון, ויעוף כמה רגעים ותגידי איך זה היה" שרי אמרה והתחילה להתרומם יותר, ולצאת דרך החלון. רצתי אל החלון ליראות איך היא עפה בשמיים ואיך הרוח מעיף את השמלה שלה גבוה. הפה שלי היה פעור ולא מצמצתי עין, זה היה כל כך מדהים.
אחרי כמה דקות היא נחתה בפתח האחוזה, יצאתי מהחדר אל פתח הדלת של האחוזה.
כשהגעתי לשם היא עמדה עם המטאטא ביד אחת והיד השנייה הייתה על המותן שלה
"איזה יופי" אמרתי בהתלהבות והעיניים היו פתוחות מרוב שמחה ושכבר זה היה מבהיל
"את רוצה ללמוד איך עושים את זה?" שרי אמרה בחיוך גאה
"ברור, אני רוצה כבר היום לעוף כמוך" אמרתי בטוחה בעצמי
"היום לא מחר כן" שרי ענתה ופתחה את דלת האחוזה ונכנסה פנימה.
אחרי שהיא הלכה המצב רוח שלי ירד ונשארתי לבד בגינה, טיילתי שם עם עיניים לשמיים ופתאום הרבה דאגות הציפו אותי.
מה עם קליאו?
מה עם אליס?
מה עם קייטי?
ומה יהיה איתי?