הנסיכה בעלת השם המיסתורי -פרק 10

היא התעוררה בבהלה והסתכלה סביבה. היא ראתה את מרי וויליאם מצד אחד, ואת אדוארד והמלך מצד שני. מרי, שקלטה שהיא התעוררה, ניגשה אליה בהירות ועזרה לה להתיישב.
"מה…מה קרה? "שאלה בבלבול. היא לא זכרה איך הגיעה לפה, והיא אפילו לא יודעת מה אמר המלך כשראה את התמונה הארוגה.
"אנחנו באנו לבדוק מה שלומך, כמו שסוכם. אבל ברגע שהגענו, את קרסת מכיסאך אחורה. כולנו נבהלנו מאוד. ואני סחבתי אותך כל הדרך." אמרה בהדגשה לפני שמישהו יספיק לדבר. "ואני החלפתי גם את בגדייך, בגלל שהיו מלוכלכים מבוץ וזיעה." המלך התקרב אליה בזהירות ולראשונה נראתה דאגה
אמיתית על פניו. "מדוע התעלפת? אני מקווה שזה לא בגלל שחששת מתשובתי, כי מבחינתי עברת את המבחן הראשון שלך בהצלחה. " הוא הושיט את ידו ללחיצה. הם לחצו ידיים והיא הסבה את מבטה לעבר הנסיך. אדוארד נראה עצבני, כאילו משהו מטריד אותו. "אני חושבת שפשוט הייתי עייפה מעבודה " אמרה לעבר המלך ולא הסירה את מבטה מאדוארד. "הכל בסדר? " שאלה אותו. הוא התעורר ממחשבותיו. "כן,כן, הכל בסדר, פשוט דאגתי לך מאוד. לא היינו רוצים שתיפגעי בזמן המבחנים. זה לא יהיה טוב עם אביך יגלה את זה." אמר והפנה את מבטו אל מרי. היא ניסתה לנעוץ בו את מבטה הארסי, אך היתה עייפה מידי וכך גם מבטה. "נסדר את הכל מחר, " אמרה והתקרבה אל הדלת. "הנסיכה צריכה לישון עכשו. " הם יצאו מהחדר ומרי נעלה את הדלת. "את צריכה לישון, "אמרה וכיסתה את אמבר. היא כבר כמעט נרדמה כשמרי מלמלה "אביך לא ישמח לשמוע על מצבך…"

"חכי, חכי לי " צעק קולו של ילד. היא תפסה בידו והם התחבאו בגן הפרחים. "נסיכתי, נסיכי, איכן אתם? " הם הציצו מהצד וראו שני משרתים ומשרתת יוצאים בדאגה מהארמון ומחפשים אותם. שני השובבים ציחקקו בשקט ונכנסו עמוק יותר אל תוך הגן. "אתה בטוח שזה רעיון טוב, לצאת ככה מהנשף בלי להודיע לאף אחד לאן אנחנו הולכים? " אמרה והנסיכה הקטנה ונעצרה. היא הסתכלה בעיניו, הן הביעו מבוכה קלה. "אני רוצה להראות לך משהו. את מוכנה לבוא איתי? " שאל והושיט שוב את ידו לעברה. היא היתה סקרנית ורצתה מאוד לדעת מה הוא רוצה להראות לה. "כן, אני באה. "אמרה ותפסה בידו. "יופי, אבל את תצטרכי לעצום עיניים." היא היססה לשנייה ואז הנהנה ועצמה את עיניה. הוא הוביל אותה אל אמצע הגן. היתה שם בימת עץ גדולה ועליה היה שולחן קטן שעליו היתה מכונת מוזיקה. "ביקשתי מאחד המשרתים שיביא אותה לפה, כי לא הצלחתי לסחוב את הפטיפון לבדי. " אמר כשראה שהיא מסתכלת על הפטיפון. הוא לקח ורד אדום קטן ושם אותו בחגורת שמלתה הלבנה. הנסיך הקטן הדליק את מכונת המוזיקה ושאל, "את רוצה לרקוד איתי? " היא הסמיקה קצת וקדה קידה. גם הוא קד ושניהם התחילו לרקוד לצלילי המוזיקה. כעשו הפסקה, הם התיישבו בספסל שהיה בצד. "אתה רוקד לא רע יחסית לבן " אמרה הנסיכה ולגמה מהכוס שהנסיך הביא לה.הם שתו מיץ פטל "גם את." אמר לעברה. היא נעמדה והסתובבה, נותנת לשמלתה להסתחרר סביבה. "זה היום הולדת הכי טוב שהיה לי ," אמרה לעבר הנסיך. "אני מקווה שנהיה חברים לנצח." היא חייכה אל הנסיך והוא חייך גם. ויליאם הקטן נעמד על רגליו ואז כרע ברך לפני הנסיכה. "אמבר," התחיל לומר, "כשנהיה גדולים, האם תסכימי……"