אהבה מחוץ לחוק – פרק 17

*
-נקודת מבטה של לוריאן-

"אני כול כך מצטע.." הוא קטע אותי והרים את פניי כדי שאני יביט בו , "אין לך על מה להצטער" אמר .
"אני כן צריכה להצטער זה לא היה במקום כול מה שקרה , והכול באשמ…" הוא שוב קטע אותי והפעם בנשיקה על שפתיי .
הלב שלי התחיל לדפוק בחוזקה , שפתיו רכות וחמות פשוט התמכרתי לנשיקה שלו .
לא רציתי לעזוב או לשחרר .
הוא משך אותי קרוב אליו , התקרבתי אליו ולא הפסקתי לנשק אותו .
הוא השעין אותי על המיטה ורכן מעלי , עדיין מנשק אותי ועוצרים מידי פעם לנשום .
הוא עצר וליטף את פניי מוחק את עקבות הדמעות , "את כול כך יפה" אמר .
זה היה טעות אסור לי להיכנס לזה אני רק יפגע יותר , הוא שיכור וככול הנראה לא יזכור דבר ממה שקרה בנינו בבוקר .
זה לא במקום , אני מכירה אותו פחות מחודש , אולי שבועיים וחצי .
עצרתי את הנשיקה לפני שזה יהיה מאוחר מידי , "קרה משהו?" שאל .
"קייל אתה שיכור" אמרתי לו .
"אני לא " אמר ונישק אותי שוב על שפתיי .
הרגשתי את טעם האלכוהול כשנישק אותי , עצרתי אותו שוב .
"אתה שיכור קייל" אמרתי לו .
הוא קם מהמיטה יצא וטרק את הדלת בלי לומר דבר .
מחר בבוקר הוא לא יזכור דבר ממה שקרה פה .
*
-נקודת מבטו של קייל-
התעוררתי במיטתי , הראש שלי הסתחרר מהאנגאובר כתוצאה מהאלכוהול ששתיתי .
שתיתי כול כך הרבה שאיבדתי את הראש כבר בכוס השמינית .
אבל אני די בטוח ששתיתי הרבה יותר משמונה כוסות .
הרגשתי כאב חד במותן , הרמתי את החולצה וראיתי חתך אדום ודם קרוש עליו .
"מתי זה קרה ? " שאלתי את עצמי .
קמתי למקלחת , שטפתי פנים וצחצחתי שניים מסלק את שאריות טעם האלכוהול מפי .
חיטאתי את החתך ועטפתי את מותניי בתחבושת לבנה ארוכה .
הבטתי על המראה , השסע בשפה נפתח , ופתחתי גם את הגבה .
הבטתי על שעון המחוגים שעל הקיר , כבר שלוש אחר הצהריים .
הראש שלי הסתחרר והרגשתי בחילה מטפסת במעלה גרוני .
רצתי מהר ורכנתי מעל השירותים מקיא את כול האלכוהול ששתיתי אמש .
"לעזאזל" מלמלתי וניגבתי את קצה פי , צחצחתי שוב שינים וסילקתי את הטעם המר .
אסור לי לשתות יותר אלכוהול , אבל כמו שאני מכיר את עצמי אני ישתה שוב וישתכר שוב , הרגל תמיד נשאר הרגל .
נסעתי אל החנות בקצה הרחוב וקניתי אוכל .
חזרתי בחזרה למלון .
עברתי ליד דלת החדר של לוריאן , ומשהו לא הרגיש לי בסדר .
אני סתם מדמיין , תקתקתי על הדלת שלה .
לא היה מענה .
הלכתי חזרה אל החדר שלי , היא בטח עדיין ישנה כנראה חזרנו אתמול מהמועדון מאוחר .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
שמעתי תקתוק על הדלת , זה בטח קייל חשבתי לעצמי .
לא קמתי לפתוח , לא יכולתי אחרי מה שקרה אתמול .
זאת הייתה טעות , טעות אחת גדולה .
אחרי שתי דקות שמעתי צעדים מתרחקים במסדרון .
האייפון שז'קלין הביאה לי צלצל בפעם הראשונה מאז שהגעתי לפריז .
השם של ז'קלין כתוב באותיות שחורות על המסך .
-"הלו?" עניתי .
-"לוריאן , מה נשמע ?" שמעתי את קולה העדין של ז'קלין מצידו האחר של הקו .
-"מעולה" עניתי .
-"אני חייבת להתקשר אלייך מידי פעם ולראות מה שלומך" הסבירה את סיבת השיחה .
-"הכול מעולה" אמרתי לה שוב .
-"יש איזה שהיא התקדמות בחקירה?" שאלה .
לא סיפרתי לה על שיתוף הפעולה עם קייל , היא לא תסכים לזה ותספר להנרי , הנרי יחזיר אותי בחזרה לארצות הברית בלי שאני יספיק לנקום .
-"לא כזה טוב , אני לא מצליחה לעלות על העקבות שלו " אמרתי לה .
-"אני יבדוק בשבילך אולי אני יצליח למצוא משהו" אמרה .
היא הדגישה את ה-'אני' , היא לא אהבה את זה שאני כזאת צעירה ומשתמשים בי לתפיסת פושע מסוכן .
אין ספק שהיא לא מחבבת אותי , אבל היא לפחות הציעה את עזרתה זה כבר משהו .
-"אוקי" אמרתי לה .
-"כשיהיה לי מידע נוסף , אני יצור איתך קשר" אמרה והשיחה התנתקה .

-כעבור שבוע-

-נקודת מבטה של לוריאן-
היחסים ביני לבין קייל נהיו מוזרים , בקושי מדברים רק שתיקה מביכה .
הוא לא זוכר דבר ממה שקרה באותו הלילה .
אנחנו עדיין מנסים לעלות על עקבותיו של סמואל קולט אבל לא מצליחים , ברגע שאנחנו מוצאים רמז אפשרי במהרה זה הופך
לרמז בלתי אפשרי .
כמו לעקוב אחר רוח רפאים , לא משאיר עקבות בשום מקום .
חיפשתי במחשב הנייד אחר השיחות האחרונות במכשיר הנייד שלו ,
כולם שיחות יוצאות אל אחותו , שכול הנראה עדיין נמצאת בארצות הברית .
מה אני הולכת לעשות עכשיו ?
*
-נקודת מבטו של קייל-
הדלקתי סיגריה והעשן הסתלסל מפי אל מחוץ לחלון הפתוח .
עמדתי ליד החלון הפתוח והאוויר הקר נושב פנימה ונותן לכול האוויר החם של המזגן לברוח החוצה .
הבטתי על הרחוב , מכוניות שונות באות והולכות , מנורות הרחוב דלוקות למרות שעדיין יש אור בחוץ , ערפל כבד סוגר על
האוויר והקור המקפיא ומטשטש את הנוף .
משהו מרגיש לי חסר , ריק .
משהו שהייתי אמור לזכור , אם אני לא מצליח להיזכר כנראה שזה לא היה חשוב .
נשפתי את העשן מפי אל האוויר הקר מחוץ לחלון , אפר הסיגריה התפורר ועף עם הרוח מחוץ לחלון מתפזר באוויר .
החתך במותן התחיל להגליד , אני לא זוכר איך קבלתי אותו .
לוריאן אמרה שאחרי שחזרנו מהבר הייתי שיכור ונפלתי .
נזכרתי בחיוך שלה מאותו הערב , חיוך עדין ומאושר .
החיוך המאושר שלי נעלם מלפני שנים , ככול שהתבגרתי החיוך נעלם .
החיוך של לוריאן כול כך יפה , שפתיים יפות שנמתחו לחיוך וחשפו שניים קטנות לבנות וישרות .
היא נראתה כול כך מאושר באותו הערב , ומאז היא רק עם הבעה מוזרה על פנייה כאילו הכול השתנה בשנייה .
משכתי בכתפי , כנראה יש לה את הסיבות שלה זה לא קשור אלי , זה מעולם לא היה קשור אלי .
מעכתי את קצה הסיגריה כדי לכבות את האש וזרקתי את הבדל המכובה אל הפח .
נשכבתי על המיטה מביט על התקרה הלבנה , אני רק רוצה שהכול יגמר כבר .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
ישבתי על הכורסה והדלקתי את הטלוויזיה , זה נדלק על ערוץ סרטים בצרפתית .
סרט ישן בשחור לבן הוקרן על המסך , בחור עם שיער משוך לאחור בג'ל ולבושו חליפה אפורה וכובע שחור לראשו , לצידו בחורה יפה
שיערה שחור בתספורת קצרה פרועה , לגופה שמלה צמודה ארוכה עד הקרסוליים עם שסע עמוק וחושפני לאורך רגליה .
ועל כתפייה שכמיה גדולה ומסורבל מפרווה לבנה .
הם ישבו אחד בתוך הזרועות של השני .
העברתי ערוץ , זה יותר מידי בשבילי .
ידי התחילו לרעוד והשלט נפל מידי בחבטה רמה על הרצפה .
הרמתי מהר את השלט מהרצפה וכבתי את הטלוויזיה בידיים רועדות .
זאת הייתה טעות , טעות אחת גדולה תוציאי את זה מהראש שלך .
טעות שאני צריכה לראות בכול יום , בכול יום עד שאני יתנקם בסמואל קולט ונוכל סוף סוף להיפרד כול אחד לדרכו .
הדלת נפתחה בתנופה וקייל נכנס .
עטתי על פניי מסכה שלווה ואטומה , אגרפתי את ידי לאגרוף כדי שלא יראה את הרעד שהשתלט עלי .
"אתה לא יודע לתקתק ?" שאלתי אותו בנימה קרה .
"סליחה , עברתי ליד הדלת שלך ושמעתי קול חבטה , חשבתי נפלת או משהו" אמר .
"או משהו" אמרתי והבטתי על השלט שעכשיו נח על שולחן הקפה .
"אז הכול בסדר?" שאל אותי והביט בי באותו מבט שואל כמו שהביט בי כול השבוע האחרון .
"הכול מעולה , למה?" שאלתי .
"לא משנה " אמר , "אני נוסע לקנות לאכול את רוצה משהו?" שאל אותי .
"לא תודה" אמרתי לו וחייכתי חצי חיוך כדי שלא יחשוד שמשהו לא בסדר .
"אוקי" חייך אלי ויצא מהחדר .
לא הצלחתי להביט בעיניו , בעניים הירוקות הכחולות שלו שכול כך מושכות אותי אליו .
בהיתי ברצפה , ונשמתי עמוק אל ראותיי את שובל ריח הבושם של קייל שנישא בחדר .
הריח כול כך נעים .
*
-נקודת מבטו של קייל-
היא חייכה חיוך מזוייף כול כך , זה לא אותו החיוך המאושר שראיתי לפני שבוע בבר .
למה היא ככה ? , הלוואי והייתי יודע מהי הסיבה .
נסעתי לקנות אוכל והפעם על האופנוע , כשאני עם לוריאן אנחנו נוסעים ברכב שלה כי היא מפחדת לנסוע על האופנוע
אני לעומתה מכור למהירות ולעוצמה , אני מכור לסכנות .
נכנסתי למכולת שבקצה הרחוב שבו שוכן המלון , קניתי לחמניות מתוקות שאני יודע שלוריאן אוהבת , וגבינה לבנה למרוח מעל .
היא בטח רעבה , אני יביא לה גם .
שלמתי על האוכל ונסעתי חזרה למלון .
עמדתי מחוץ לדלת חדרה של לוריאן שהייתה פתוחה מעט .
ראיתי אותה עומדת ליד החלון מביטה על הנוף הערפילי של פריז עם מבט שבור על פנייה .