הכאב שבאהבה\ רק 12 חלק א'.

~מנקודת מבטה של נועם~

נעמדנו ליד הבנים בזמן שהם הזמינו כרטיסים, התבוננתי בליאם.. כה מרותקת, כה חסרת כל נשימה.. התבונתי באדם המופלא הזה, שכה קרוב אליי.. במרחק של מספר סנטימטרים ואני יכולה להושיט לו יד, אבל אני עם לואי.. הבחור שאני כלל לא מכירה ושגם כלל לא אוהבת, מדוע איני יכולה אף פעם להקשיב למה שאני חושבת? לעמוד על שלי ולומר 'לא!' ?
כבר מאס מלהתכחש, להסתיר את הרגשות, הרצונות והתקוות שלי.. לכל הרוחות, זה פעם ראשונה שאני מכירה מישהו רק יום אחד וחשה כלפיו את מה שאני חשה אל ליאם!
"ליאם!" שמעתי קול נשי ועמוק במקצת קורא מאחורינו, הפניתי את ראשי ראשונה, במבט בוחן במיוחד, ארוך ונוקב.. במעט מפוחד, למה שמישהי תקרא לו?
שיערה היה ג'ינג'י מתולתל וארוך במיוחד, עיניה היו תכולות כים.. נשכתי את שפתי התחתונה, הצבע שבו אני תמיד צובעת את עיניי שלי בציוריי, היא אינה הייתה גבוהה במיוחד אך יותר ממני זה בטוח..
ויותר מכל, היא הייתה כה חיננית ונשית, כה יפהפייה ועדינה..
נשמתי עמוק וקפאתי במקומי אך בתוך תוכי נשרפתי.. דמי התפרע בוורידיי בתחושת קריעה שתקרע אותי לגזרים, ראשי קדח בחוזקה כמטען חשמלי סוער שיצא מכלל כל שליטה, חשתי כיצד כל תא, מערכת ושריר מתפוגגים ונרמסים.. שאני נחרבת עד עפר ורק נחבטת שוב ושוב בייסורים מענים חסרי כל רחמים, חסרי כל קצה אנושיות…
כשהוא הושיט לה יד ונשק לה על הלחי ואמר לה את מה שאני רק רוצה לשמוע . "יפהפייה".
היא במקצת הסמיקה.. לא כמוני, נותנת לכל הסומק הטבעי להתלהט כאש על גבי לחיי.. חשתי כיצד אני קצרת נשימה וחשה כאב עז בחזי, כאב כה לא רצוי.. מדוע הוא אומר לה זאת? מדוע הוא נשק לה? מה היא עושה כאן?
אי שקט בלתי נסבל הציק לי ודקר אותי, כסכין הכי חדה וצורבת בעולם.. חשתי כיצד גוש חונק את גרוני ואני עוד רגע מוטחת על הרצפה בתקווה שהאדמה תבלע אותי מאשר להיות כאן, לראות זאת.. ולחוש כה הפסד עצום.
"מי זאת?" שאלו נייל והארי בו זמנית, התבוננתי בבנות.. עיניהן יצאו מהחורים גם.. הן העבירו בי מבט מעט לחוץ וחזרו להביט בליאם שנטש אותנו.. לטובתה.
"זו ג'סיקה, היא ידידה מאוד טובה שלי.. והיום החלטתי להזמין אותה לדייט". הבציר בגאווה רבה, עיניו ברקו בעוז וחיוכו היה פרוס על גבי פרצופו יותר מאי פעם.. הוא שמח מכך..?
בחנתי אותו יותר לעומק, זקפתי גבות בבלבול.. הוא נראה מתוח עד מאוד, אך לא הניד עפעף, ברור שמשהו לא בסדר…
"נעים מאוד ג'סיקה, אני לואי ואני בטוח שאת כבר מכירה את כולנו". חייך אליה לואי ולחץ את ידה בחום.
"ברור שאני מכירה אותכם, את הבנות אני כבר יקיר בהמשך כנראה.." היא צחקקה בזמן שנפנפה בשערה השופע והמסנוור במקצת, מבטה היה עמוק ומושך.. בנים, כי גם ללואי לא פחות נדלקו העיניים, ולרגע שניהם קפאו במקום.
ליאם נע מצד לצד באי נוחות. "שנזמין?" שאל את הבנים.
"אני מציע סרט קומדיה". צחקק זאין.
"אולי עדיף סרט רומנטי.." מלמל ליאם.
"אבל זהו אינו דייט!" לפתע קים הבצירה וסקרה את הארי שהעביר יד בשערו וחייך אליה.
"ברור שלא, אנו רק ידידים.." מלמל.
נשכתי את שפתי התחתונה, בדיוק כמו המבטים שלואי מעביר בג'סיקה הזו..?
לכל הרוחות מדוע אני כה נסערת? ליאם לא חייב לי דבר אלא לואי! הוא אינו יכול להזמין אותי ואז לעזוב אותי לבד בשבילה..
אך משם מה, זה כלל לא פוגע אפילו לא קצת.. אני רק מתבוננת בליאם, וחשה כאב כה עמוק.

~מנקודת מבטה של מישל~

הסרט שהזמנו הוא כה ילדותי, מדוע שנראה "ראלף ההורס"? אני הייתי מעדיפה סרט ריקוד בדירה אבל שיהיה.. צריכים לדעת להיות גמישים לפעמים.
שטפתי את פניי במי הברז של השירותים, אני חייבת לרוקן את המחשבות רק לרגע ממנו.. לא הגיוני שאני רק חושבת עליו, רק עסוקה בשאלה – מה הוא חושב עליי?
בסופו של דבר אני יגלה שהכול זוהי רק אשליה, ששיקרתי לעצמי, שהכול היה שקר אחד גדול וארור.. שקר כה אכזר.. כמו תמיד, בלתי הגיוני שדבר טוב קורא לי, לאדם האחרון שמשהו מעט טוב באמת מצליח לו.. מדוע שאני יעשה חזרות, יפגוש בנייל וביום למחרת עוד ייצא אתו לדייט?
או שזה לא היה דייט..?
לכל הרוחות, זה בלתי נסבל, כה מורט עצבים ומייסר.. חשתי כה חסרת אונים, כה חסרת וודאות כשאיני יודעת לאן בדיוק הוא לוקח את הקשר שנתפר בייננו, אם יש בכלל דבר כזה..
לפתע שמעתי קולות הגעה מהתא הסמוך אליי, מה קורה כאן..?
פתחתי את התא בזהירות וראיתי גבר אחד שמקיא את נשמתו לאסלה המטונפת בגועל מחליא.. זקפתי גבות וחשתי כה נבוכה מהמצב ששוב נקלעתי אליו.
מה הוא עושה כאן לכל הרוחות מי שזה לא יהיה..?
"היי, הכול בסדר..?" שאלתי בזהירות. הוא לא ענה לי , נתתי לו להקיא במשך מספר דקות בעת ובעונה אחת שנאבקתי לשאוף אוויר נקי וצח.. מתא שירותים. אני כה חסרת חשיבה ונואשת, למה..?
'לנייל!' צווחה לי תת ההוקרה שלי, גרשתי את המחשבה הזו בין רגע אך היא עדיין הייתה חרוטה בחוזקה.
"מים.." הוא מלמל בזמן שנשען על הדלת.
במהירות קרעתי בפראות ובחוסר דיוק כה משפיל את נייר השירותים, רצתי לכיור, פתחתי את הברז וספגתי את הנייר במים.
שתפתי את פניו ועשיתי זאת מספר פעמים.
"בוא.. אני יביא לך לשתות.." מלמלתי.
עזרתי לו להתרומם, תומכת במותניו המתנודדת תוך כידי, זרועו הייתה מונחת על גבי צווארי ברעד וידי הייתה כרכוכה סביב מותנו.
עדיין היה לי את הנקע ברגל והיה לי כה קשה ללכת, רגלינו הסתבכו האחת בשנייה.. זה כה כאב. נאבקתי בכאב היוקד והמר..
אך כשלתי שוב ונפלתי לכיור כשהוא נעמד מעליי, הוא התבונן בי והקפיא אותי בעיניו האפורות והכה קרות והמרוחקות.
"את יפה". הוא פלט בגסות ואז נישק אותי.
"היי מיץ', הכל בסדר?" שמעתי את נייל, במהירות התנתקתי ממנו אך זה היה מאוחר מידי.. הוא ראה זאת.
"נייל.. רגע." מלמלתי.
"מה זה היה לכל הרוחות?!" הוא צעק עליי לרגע. "מי הוא?!"
נבהלתי במעט ונרתעתי לאחור, קפצתי מהכיור ונסתי להתעשת על עצמי עדיין חשה את טעם הקיא המחליא המעורבב באלכוהול ובעוד משהו בבלוטות הטעם שלי.. אך עזרתי את כל כוחותיי על מנת להסביר לו. "הוא הקיא כאן ורק רציתי לעזור לו ו.."
"כן, ראיתי איך עזרת לו, פשוט מדהים!" הוא פלט בהאשמה, הוא נראה כה קשוח, כה קר, כה מרוחק וכועס..
אך בעיני התכלת המכשפות שלו, ראיתי שהוא פגוע.
"נייל אני מצטערת, באמת.. אבל אתה לא יכול לשפוט אותי.. תן לי לפחות להסביר.." מלמלתי וחשתי את גוש הדמעות החונק שבגרוני, לא, רק לא זה.. רק שלא יכעס עליי.. נייל, אתה לא יכול לכעוס עליי! אסור לך, זה הורג אותי!
"קדימה!" הוא פלט בחוסר אונים.
"טוב, בוא קודם כל ניתן לבחור המסכן לשתות ואז אני אסביר לך הכול.." מלמלתי.
"אחרי הדייט שלנו היום, ואחרי כל הדברים שאמרנו.. הייתי בטוח שאני במעט יותר מועדף, לכי את להביא לו לשתות, אני הולך מכאן.." הוא מלמל ופשוט הלך.
חשתי כיצד אני עוד רגע מתמוטטת על הרצפה.
הוא.. הוא ראה בי כחברה שלו..? אני לא מאמינה שהפסדתי זאת, שהפסדתי אותו..?
לא היה מילים או דרך לתאר את הכאב, אך פשוט החלתי להתייפח ולבכות.. הבחור הזה הלך לו.. הלך למצוא קורבן אחר שיטפל בו.. בזמן שאני נפלתי על הרצפה והתמכרתי בחוסר השלמה לכאב..
בבקשה לא..

~מנקודת מבטה של שחף~

"שלושה פופקורן גדול, חמישה כוסות קולה גדולות, חמישה כוסות ספרייט בינוניות, כוס אחת של מיץ ענבים גדולה גם, ארבעה נאצ'וס עם כל התוספות ושבעה פיצות בבקשה". אמרתי לקופאי שבדלפק.
"בשבילך הכול יפהפייה". הוא קרץ לי, התקשחתי במהירות, איזו חוצפה.
"תתרכז בעבודה שלך". פלט זאין בארסיות.
חייכתי לעצמי רק מעצם התחושה שהוא הגן עליי עכשיו.. שאכפת לו באיזשהו מקום בלבו, אכפת לו ממני… ואיני יכולה עוד להתכחש לכך עוד, גם לי אכפת ממנו..
אפילו מאוד.
אני חשה כה בטוחה, אמתית ונאמנה לצדו, אני חשה שאני משהי אחרת.. משהי טובה יותר שאני רק רוצה להיות..
אך זה קרה, הצרה הצרורה והארורה שאני נכנסה בי שוב. "איני צריכה שתדבר בשבילי, יש לי פה.." מלמלתי, הרבה יותר חלשה משבער. עיניי נקרעו לרווחה, זה טוב..?
"אני רק עוזר לך.." הוא מלמל.
"אתה כבר מותש ממני?" צחקקתי בחיוך ניצחון.
הוא התבונן בי נחרד. "לעולם לא!" הבציר בתוקף, נרתעתי מעד לאחור, אך המילים הללו חזרו בראשי שוב ושוב כקלטת מקולקלת, חשתי את שריריי מתכווצים בפעם אחת קורעת, קרביי בערו.. ראשי קדח בחוזקה.. דמי יצא מכל שליטה.. 'לעולם לא'.. איזו הבטחה בעלת משמעות.. חשתי את דופק לבי המואץ.. סערותיי סמרו בצריבות וגל של צמרמורת מדגדגת עבר בי במהירות, כמכה מתחת לחגורה, אך כה מהנה ומענגת וממכרת..
'לעולם לא..' אוי, זאין..
נשכתי את שפתי התחתונה.
"למה אתה כך אליי?" שאלתי בלחש בזמן שקשרתי את אצבעותיי האחת בשנייה.
הוא לרגע שתק ומצחו נחרש קמטים מושלמים, כל דבר מושלם בו? "כי את.. את חשובה לי שחף". הוא לחש, כאילו וכאב לו והיה לו קשה לומר זאת.
זקפתי את גבותיי. "מה זאת אומרת?" שאלתי בסקרנות.
"את לא כמו כל הבנות שהכרתי, יש לך עומק.. יש לך אופי וצבע משלך, את כה מרתקת ומסקרנת אותי כל פעם מחדש.. וזה לעולם לא נגמר, לעולם לא נמאס לי מלדבר אתך, או להיפגע ממך, או מלהתבונן בך.. זה פשוט בגלל שאת שחף.." הוא פלט בזמן שהוא העביר יד בשערו.
אלוהים אדירים, נשכתי את שפתי התחתונה וחשתי כיצד הכל קורס מתחתי, כיצד אין כל דבר שמחזיק אותי אך אני עדיין באוויר, עדיין מוחזקת.. בזכות האדם המופלא והכובש הזה.. בזכות האליל הנדיר של היופי והחן שאין לי מושג איך.. אבל הוא אמר זאת, אמר את הווידואי הכה חזק, אדיר ובעל משמעות הזה! היה לו מבט כה כנה בעיניו המחשמלות והמכשפות..
פשוט נגעתי בלחיו במבט רך, וחשתי כיצד המגע הזה כה מושך אותי, כה גורם לסערות רגשות ושכרון חושים מפרק.. חשתי כיצד אלפי צביטות צורבות כל אצבע ואצבע בנפרד ומקרינות לכל המשך ידי..
חשתי כיצד לבי הולם בחוזקה ודמי יוצא מכלל כל שליטה כתחושת קריעה..
אך אני כבר קרועה, שרופה, ונפרמת.. אני כבר מזמן כך לצדו..
"תגידי משהו.." הוא לחש.
במהירות התרחקתי, הוא.. הוא מתכוון ליותר..? לא, איני יכולה להרשות זאת, אני צרה.
"אנו רק יומיים מכירים זאין, אין סיכוי שזה אמתי.. " לחשתי בכאב, עד כמה אני שקרנית גרועה.. אפילו לעצמי איני יכולה לשקר.
לפתע ראינו את נייל שנדחף ביננו והתקדם לכיוון היציאה, מה קורה עכשיו בערב הזה?!
"מה קרה?" קרא אחריו זאין בדאגה אך במבט חטוף, חשתי את עיניו שעדיין נחו עליי פחות או יותר.
"מישל התנשקה עם איזשהו בחור שיכור.. אני לא מאמין שהיא עשתה זאת.." הוא לחש במבט פגוע, בקול מיוסר.. הוא באמת התאהב בה..?
אבל כיצד אפשר לחוש זאת תוך יומיים תמימים?
לפתע עיניי נקרעו לרווחה, יומיים שקרו בהם כה המון.. יומיים שהייחוד שבהם פגע גם בי.
אך גם כה המון כאב.. כמה הערב הזה עוד יכול להידרדר? – נועם יוצאת עם לואי שהיא כלל לא רוצה אותו אלא את ליאם שיוצא עם משהי אחרת שנראה שהיא יותר נמשכת אל לואי והוא אליה בחזרה, מישל מתנשקת עם מישהו ופוגעת בנייל.. הם בכלל ביחד? ויותר מהכול והכי חשוב למעני – הווידואי הגורלי של זאין.
"נייל, אתם זוג?" לחשתי.
"יצאנו היום לדייט.. אני מניח.." הוא מלמל.
"אתה לא חושב שהיא אינה חייבת לך משהו? אינכם באמת דיברתם על כך, היא הייתה כה מבולבלת ואני בטוחה שגם אתה.. נתת לה בכלל להסביר?"
"לא, כי אין מה להסביר, היא התנשקה אתו וזהו זה!" קבע נייל.
"הוא די צודק.." מלמל זאין. "אם היום יצאתם היא בפירוש בגדה בך, אך היא חשובה לך.."
"זה כלל לא עוזר גאון!" הגבהתי את גולי במעט על זאין. "נייל, מגיע לה להסביר לך.. מגיע לך הסבר, אינך יכול לחשוב שהיא מחויבת לך! אינכם יודעים מה אתם.." מלמלתי. "ואם היא חשובה לך, אתה לא תוותר בכזו קלות ומהירות".
ואז בדיוק מישל יצאה והתקדמה אל נייל, עיניה היו אדומות במקצת אך מבטה היה ממש כעוס.
"איני חייבת לך דבר, הורן!" היא צעקה עליו ואז דחפה אותו.
"ההזמנות שלכם מוכנות.." מלמל הקופאי בלחש, מפחד במעט בוודאי מזאין.
"אני הולך.." מלמל נייל.
"כן, אתה הולך לדבר אתה!" קרץ לו זאין. "יש עוד רבה שעה לסרט, נצל את הרגע!"

~מנקודת מבטה של קים~

הארי התיישב לידי הוא היה כה קרוב, ואז לרגע.. הוא לחש את זה באוזני..
השתתקתי.