חלומות

"בואי-בואי ליה, בואי!" צחקה מור. "אני באה אני באה. לאן אנחנו הולכות?" שאלתי. "אנחנו הולכות להנות!" אמרה מור. הכל היה בהיר ומסנוור ובצבעים נורא שמחים. לפתע הכל השתנה, רעמים וברקים הבזיקו, והכל נהיה חשוך ותעשייתי. העולם התחיל להסתובב והכל התמלא בעשן שחור. הריאות שלי התחילו להתכווץ והעולם החשיך סביבי. "בואי לי בואי!" הקול של מור התחיל להתעוות, והדמות שלה צמחה והתכהתה. הקווים החלו לרקד וכתמים שחורים ריצדו מול העיניים שלי. "קדימה ליה, הוא לא יחכה לנצח" אמרה וציחקקה ורקדה מולי. "אני,אני באה,איפה את???" צרחתי. אבל לשווא, מור נעלמה והשאירה אותי לגמרי לבד,בחשיכה. "ליה הקטנה שלנו ליה הקטנה. ליה הקטנה אבודה בחשיכה. ליה הקטנה שלנו לאן את הולכת? בואי תשחקי איתנו" שרו שתי ילדות קטנות ומשכו אותי מהאפילה. "אבל אני לא רוצה ללכת" צעקתי. אבל הם משכו אותי עד שוויתרתי. פתאום הופיע ילד, בערך בגיל שלי, אבל הפנים שלו השתנו כל הזמן "לאן את הולכת? לאן את הולכת? תישארי איתי" הוא צעק. הפחד כמעט הכריע אותי, פעימות ליבי החרישו את אוזניי. רצתי לכל מקום ולשום מקום, ולא הצלחתי לעצור.