בית החולים
מעשן סיגריה מחוץ לבית החולים .
מסתכל על השמים ונזכר , נזכר איך שהייתי בטיול לדרום אמריקה הינו בדיוק בארגנטינה באיזה כפר נידח עם הפסקות חשמל מתוכננות . והלילה היה כל כך חשוך ראינו את הירח וכמיות אדירות של כוכבים .
פה בבית החולים בקושי רואים את הירח שלא נדבר בכלל על הכוכבים .
בום! אני שומע צרחה של אייה ארוך . בערך שלושים שניות של אייה רצוף . מדהים כמה אוויר יש לילד הזה שנתקע במנורת רחוב שהורסת לי את הלוק של הכוכבים .
נתתי גיחוך קל אני רואה ילד קטן ומכוער על הרצפה , איכס . אני אפילו לא עוזר לו לקום . כמה שאני שונא ילדים קטנים ומציקים . אני רוצה ילד גדול בלי השלב הזה שהם קטנים עם כל הקקה והפיפי שלהם ולקום באמצע הלילה כמו בסרטים ואז גם הזוגיות נגמרת ואני נפרד מהסקס וחוזר לאוננות במקלחת כמו ילד בן 15 , נשמע לי פשוט גיהנום .
לאחר כמה דקות הרופא יוצא החוצה ואומר " מר לוי אתה מוזמן להיכנס אישתך יולדת " .
תגובות (1)
אהבתי… והסיפור נשמע אמיתי לגמרי, גמאני שונאת ילדים קטנים ומעצבנים ובדיוק עכשיו אני עושה בייביסיטר, אוח' שונאת אירוניה…..!