הוא רצה רק דבר אחד – פרק נסיון ( לא סיפור שלי ) .

חברה שלי רוצה לנסות לכתוב סיפור אז היא בקשה ממני לעלות פרק אחד מהסיפור שלה ,
אז .. אם אפשר ביקרות ..

———————————————————————————————-
היינו שנתיים ביחד , רק שנתיים ..
הוא תמיד אמר לי שהוא אוהב אותי , שהוא רוצה אותי , שתמיד אני יהיה שלו אבל המילים אשר
יצאו לו מהפה היו לגמרה שקר מוחלט , הוא שקר לי בפנים , הוא הסתכל לי בעיניים ושיקר !
מה הייתי אמורה לעשות שגליתי את הסוד האפל שלו שהוא שומר ממני במשך כול השנתיים
שהכרתי אותו , ואני זוכרת את היום הזה מצויין , לעולם לא אשכח .
אבל ככול שאנסה לשכוח אותו תמיד אזכור ומכן נובע המשפט " קל לזכור , קשה לשכוח " .
מספר ימים אחרי שעשינו את זה , לא הוא לא נפרד ממני , אבל גליתי את זה בדרך שונה לחלוטין
מפרדה , אנחנו היינו ביחד עד שהלכתי ועשיתי את הצעד הנכון , נפרדתי ממנו .
" אמיל , אמיל תפתחי את הדלת " צעקה ריאון מבעד לדלת החדר שלי באקדמיה , אני לומדת עכשיו
איך לעבוד בזיהוי פלילי , כלומר לתפוס את כול הרעים שלא יפגעו באנשים חפים מפשע , שאנשים
אחרים לא יצטרכו לסבול , במיוחד לתפוס את החלאות האלו שהורסים לבנות את החיים .
" היא פתוחה , תכנסי " נעצתי את מבטי בדלת בדר בזמן שכפלתי בגדים , ריאון נכנסה כמו רוח
סערה לחדר ונעלה את הדלת " שמעתי מה קרה בינך לבין אוסטין , זה נכון "? הנהנתי והצבעתי לה
לכיוון השולחן כתיבה שלי , היא הלכה לשם ופתחה את המעטפה שנפתחה על -ידי , היה שם תתמונה
של אוסטין מתנשק עם בת אחרת , ופתק שהיה רשום " הוא רצה רק דבר אחד , ממני – M " .
אני כבר סיימתי לבכות עליו , שבוע להיות תקועה בחדר כבר נמאס ועכשיו אני מוכנה ללחזור לשיגרה
שלי .
לקחתי את תיק הצד שלי עם הספרים והצבעתי לכיוון הדלת " את הולכת ללימודים או לא "? ריאון הרימה
את גבותייה בסימן שאלה אם הכול בסדר ואני הנהנתי , ריאון משכה בכתפייה והלכנו לכיתה .

" שלום מר ניקולאס " נכנסתי לכיתה שלי , ריאון לומדת עכשיו באומנויות , " שם אמיל , שמעתי מה
קרה , אני רואה שחזרת לשגרה " הנהנתי , מי לא שמע על זה עכשיו ? פלטתי נשיפה מפי והלכתי
לשבת ליד רי'צה , אחותי " היי " נפלתי על הכיסא ושמתי את התיק על השולחן " כן שמעת מה קרה ,
וכן אני בסדר , ולא אל תעשי עם זה כלום , וכן חזרתי לשיגרה " עניתי לרי'צה במהירות ברגע שהיא
פתחה את הפה לומר משהו " את יודעת שאם אבא יגלה את זה הוא יהרוג אותו " נופפתי בידי כסימן
ההיכר שלי שלא *אכפת* לי .
" תודה על התשובות " צחקה ר'יצה , ופאק נזכרתי שאוסטין לומר איתי בכיתה , טוב נו נצטרך להמשיך
בחיים כאילו לא קרה כלום , הרי אני לא יכולה לברוח מהציאות לתמיד , אני יהיה חייבת לנסות לעמוד
לידו , להתסכל עליו בלי להתחיל לבכות וזה יהיה יום הניסיון שלי .
" תגידי שמעתי נכון , אוסטין ומייפל ? באמת ? " קפץ לידי דני , החבר של ר'יצה " כן , ולא אכפת לי "
דני עשה את הפרצוף הזה של "ממש " וקיווץ את ידו לאגרוף " אני יהרוג את הממזר הקטן הזה " דני
התחיל ללכת לכיוון היציאה כדי לחכות לאוסטין שיבוא לכיתה אבל תפסתי את זרועו " שב" הוא ניסה
להוציא משהו מפיו , הנדתי את ראשי " שב "! פקדתי עליו , יופי החיים שלי פשוט מושלמים , אני תקועה
עם חבר לשעבר שניצל אותי , ארבעה אנשים שרוצים להרוג אותי , אחותי , אבא שלי , החברה
הכי טובה שלי וידיד שלי , וכולם יודעים על זה !
הצילצול צילצל והוצאתי את המחברת שלי לבחוץ , מתחילה לעתיק את מה השורה שהוא כותב " בריחה – הרגע שהנתפס בורח , אתה חייב להשתמש בתכניקות לחימה " הבנתי שאנחנו הולכים להלחם אחד
בשני , אוי אני הצליח להוציא את העצבים שלי על משהו , " בסוף השיר כול אחד יוצא פתק מהכובע
ויראה את בן זוגו ללחימה " או בבקשה שזה יהיה אוסטין , יהיה לי על מי להוציא את העצבים .
" מר בומר , שב במקומך מיד "! אוסטין נכנס לכיתה בריצה , מר ניקולאס הסתכל עליו בצורה מרה
וכעוסה , אח , אני אוהבת את המורה הזה .
" אמיל אני חייב לדבר איתך " התיישב אוסטין בשולחן לצידי , דני שישב מולי הסתובב אחורה " הי ,
היא לא תדבר איתך , תבין זה נגמר , ואם אני יראה אותך מתקרב אליה סופך מת " איים דני על אוסטין
ואני בנתיים הסטתי את מבטי מהמחברת לכיוון השולחן האחורי , לאויב הכי גדול של אוסטין , מרקו .