אוויר הטבע *פרק 1*
בתוך הכפר, בגינה הגדולה והשקטה, שערי הזוהר עף ברוח, והדשה הירוק נותן לפרחים הוורודים לעזוב את מקומם ולעוף יחד עם הרוח הקרירה. יום ולילה אני יושבת ומטיילת לבדי במקום השקט. אני אוהבת להיות לבד, תחושה של רוגע , הרגשה קסומה כל כך.
הורי נהרגו וגם שאר משפחתי, נשארתי לבדי בתוך הבית הגדול, ובזמן של דמעות נזכרת בעבר ומטיילת יכפה על הדשא הקר.
השמיים הכחולים אומרים לי המון, הם נמצאים במקום טוב, יום יבוא ושוב נהיה יחד.. אני מבטיחה.
יום חדש בא, וטלפון הבית מצלצל. סוזן הייתה מעבר והתחילה לדבר
"אשלי, היום אני מגיעה"
השיחה הסתיימה ישר. לבשתי את שמלתי הקלילה בצבע הלבן ויצאתי לקבל את סוזן.
היא הופיע אחרי מספר דקות, ונתנה חיבוק עדין ומרגיע. החזקנו ידיים כמו ילדות וטיילנו בדשה, האוויר ליטף את פניי והרגיעה אותי כל שנייה. עזבנו ידיים ישבנו אחת ליד השנייה והסתכלנו על הנוף המדהים.
זה היה שתיקה נעימה, הסתכלתי על סוזן וחכתי למה שהיא רוצה להגיד. ראשה הסתובב באיטיות לכיווני והיא התחילה
"אשלי, לא ספרתי לך" המשכתי להסתכל בה, ולהבין על מה היא מדברת
"מהיום שבו הוריך מתו חשבתי על העתיד שלך. אשלי אני עומדת לעשות את החיים שלך מאושרים"
הרמתי את הגבות, לא האמנתי שהיא תאמר כזה דבר.
"יש בחור נאה, שהתאהב בך"
"התאהב בי?"
"כן"
הייתי המומה, מעולם לא ראיתי גבר, מביט בפניי.
"אשלי.." סוזן אמרה, הסתכלתי עליה במבט, במי מילים
"היום בערב הוא מגיע, אל הגשר הגדול במיוחד בשבילך"
"במיוחד בשבילי?" חזרתי על המילה, והראש התמלא בשאלה הזאת.
סוזן הגיבה בראשה חיובי, וחייכה במבט מרוצה. התקשיתי לחייך חזרה ורק עיניי סמנו שהגיע הזמן להפסיק את השיחה.
סוזן קמה על רגליה נופפה יד לשלום והלכה.
בערב בביתי, ישבתי מול המראה וסרקתי את שערי. עיניי הירוקות נצצו ושפתיי האדומות בהקו בפנינה הלבנה בשפה התחתונה. שמלתי הייתה חלקה רעננה וכך גם עקביי.
יצאתי אל הגשר הגדול, לראות את אליאס. נרגשת וליבי דופק במהירות.
כשהתקרבתי אל הגשר ראיתי בצל המים הכחולים, בחור נאה לבוש בחליפה בהירה וכובע מסתיר את השיער הבהיר המיוחד שלו. הרמתי את ראשי, וחיוך הופיע על פני. הוא הסתכל עם חיוך והשתחווה לפני והושיט את ידו…
תגובות (3)
זה נשמע ממש יפה, תמשיך!
חמוד, אהבתי :))
אהבתי מאוד. אני מחכה להמשך.