מאושר אבל רגיל לדיכאון

יש לי עכשיו הרבה סיבות לחייך, אבל אני לא מחייך משהו עוצר אותי.
זה עניין של שנים שהייתי בדיכאון וזה כבר הרגל לשבת עצוב כל היום, ובזמן שיחה עם אנשים תמיד להגיד את המשפט "אני עצוב". אף פעם לא אמרתי "אני שמח היום" "אני מאושר" אף פעם כי תמיד הייתי עצוב ומשהו בתוכי התרגל לזה ולא עוזב את העצב ולא נותן לי לעזוב את הבית העצוב הזה ולהיכנס לבית החם והשמח.
עכשיו שיש לי סיבה להגיד "אני מאושר" הראש מתחיל להפעיל מחשבות מדאיגות שיכניסו אותי לאותו הסיפור מהתחלה, איך יוצאים מזה עכשיו?
זה מרגיש שאני אשאר עצוב לנצח..

:(