תקועים במקום הכי לא צפוי…(33)

"הם כל כך חמודים ביחד" אמרתי והחוויתי בראשי לכיוון הדלת שממנה יצאו ליאם ומייגן לפני רגע
"מה עושים?" שאלה זואי
"מחבואים!" צעק לואי בשמחה
"שוב?" שאלה נורה בחיוך
"למה לא? יאללה" צחקק נייל ומחא כפיים
"אני סופר!" הכרזתי בחיוך והתחלתי לספור
.
.
.
.
.
"ארבעים!" צעקתי וקולי הדהד ברחבי החדר
שמעתי קולות אכילה, עקבתי אחריהם והגעתי לארונית שבסלון
הקולות התחזקו ואז הפסיקו, פתחתי בזהירות את דלת הארונית
נייל הביט בי בהבעה מופתעת עם שקית צ'יפס ביד
"נייל לא יכולת לחכות לאחרי המשחק?" שאלתי מגחך
הוא השפיל את מבטו לשקית הצ'יפס
"טוב הקולות הסגירו אותך" משכתי בכתפיי ורצתי לספור אותו
הוא יצא בזהירות מהארונית והפיל כמה חתיכות צ'יפס
"יופי חכם…. תנקה את זה" הצבעתי על הצ'יפס והלכתי לחפש את האחרים
שמעתי לחשושים, הם הובילו אותי לחדר השינה של לואי, מתחת לשולחנו
פסעתי בשקט אל עבר השולחן, וראיתי את נורה ולואי
כששמו לב הם ניסו לרוץ ולספור אותי אבל עצרתי אותם ורצתי, ספרתי גם אותם
"1..2..3.. הארי!" שמעתי את קולה של ג'יין ראיתי אותה עומדת ליד המקום שבו ספרתי ומוציאה לשון
"בוגר מאוד!" אמרתי ופניתי לחפש את זואי וזאין, מעניין אם הם מתחבאים יחד
מצאתי את זאין במקלחת, מנסה לסדר לעצמו את השיער
הוא הסתכל עליי בהבעה מתנצלת וחזר להביט בעצמו במראה
יצאתי מהמקלחת נאנח, נשאר לי רק למצוא את זואי
חיפשתי בחדרים בסלון שוב, גם במטבח שם מצאתי את נייל וג'יין אוכלים משהו
נשאר רק החדר שלי, נכנסתי לשם בזהירות
הדלקתי את האור, מיטה מבולגנת, ארון מלא בבגדים וריק מזואי, שולחן, היא לא הייתה בשום מקום
האור כובה בפתאומיות וראיתי צללית יוצאת מאחורי הדלת, היא נסתה לצא מהחדר וברגע האחרון
תפסתי בידה ומעדתי מחולצה שלי שהייתה מונחת על הריצפה
זואי נפלה כשפניה סנטימטרים ספורים מעל פניי ויכולתי להרגיש את נשימותיה,
הסתכלתי בעיניה, פשוט נישקתי אותה, היא לא התנגדה
"אני מצטער.." אמרתי כשהפסקנו, היא קמה וישרה את בגדיה
"זה בסדר….. רק תבטיח לא לגלות לאף אחד" אמרה
"תצטרכי לבקש גם מזאין.." אמרתי והצבעתי על זאין שעמד ליד הדלת בהבעה פגועה
זואי הסתובבה במהירות, זאין טרק את הדלת וקול צעדיו התרחק
"מה עשיתי…." מלמלה זואי
~מנקודת מבטה של מייגן~
חיכינו בחוץ, כבר רבע שעה והפיצה לא הגיעה
אני לא בטוחה שנוכל לצאת לשופינג מחר
שלג מתחיל לרדת מהשמיים
נהיה ממש קר, הידקתי את הג'קט לגופי
התחלתי לרעוד, כנראה קול נקישות השיניים שלי היה חזק מדי
ליאם הבחין בכך," קר לך?" שאל ופתח את רוכסן מעילו
"לא זה בסדר" ניסיתי לגרום לזה להיפסק, זה לא עבד
הוא כבר כיסה אותי במעיל שלו והשאיר את הידיים שנייה אחת יותר
"תודה" חייכתי והסתכלתי עליו
"אין בעד מה" אמר וחייך גם הוא
הלוואי והייתי יכולה לעצור את הרגע הזה, כשרק אני והוא עומדים ומביטים אחד בשני
את הרגע המדהים הזה עצר קול צפירה של מכונית
ניגשנו לקחת את מגשי הפיצה
ליאם שילם לשליח וגם חתם לו, השליח טען שבתו מעריצה גדולה
עלינו לחדר עם מגשי הפיצה
נייל וג'יין אכלו וצחקו במטבח, לואי ונורה על הספה
"זאין קרה משהו?" שאל ליאם והתקרב אל זאין שישב מבואס על הספה
הנחתי את המגשים במטבח, זה היה רעיון גרוע כי נייל וג'יין התנפלו עליהם
"עזוב" אמר זאין והסתכל על הארי וזואי שעמדו מולו
ליאם הסתכל עליי ומשך בכתפיו
~מנקודת מבטה של ג'יין~
נקרענו מצחוק, אני אפילו לא זוכרת למה
לקחתי עוד משולש פיצה נייל מילא לעצמו כוס מים
"נייל את עוד תי-" אמרתי אבל היריקה של נייל קטעה אותי
חלק מזה השפריץ לי על הפרצוף, "נייל!" אמרתי ולקחתי מגבת מהר
"אופס…?" אמר בגיחוך
"אני יהרוג אותך…" נאנחתי והתיישבתי בחזרה על הכיסא
"ששששש" אמר נייל והצביע לכיוון הסלון
"זאין קרה משהו?" הצצנו וראינו את ליאם מדבר
"עזוב" אמר זאין והסתכל על זואי והארי
"מה קרה?" שאלתי את נייל
"אין לי שמץ" ענה וחזר להסתכל על המתרחש בסלון
ליאם ומייגן החליפו מבטים, לואי ונורה יושבים ומצחקקים, לא שמים לב לכלום
לא קרה משהו מעניין, הם סתם דיברו
עד שזאין קם ונתן סטירה להארי, הוא ברח לחדרו בטריקת דלת רועמת