– אין שם כרגע –
הם מתאספים סביבי ולא מאפשרים לי לשאוף אוויר . אני מרגישה שאני נחנקת . ידיים נכרכות סביבי בחיבוק מוחץ ודביק , לא נעים , ואני מרגישה מטושטשת . אני יודעת שאני צריכה לצאת מכאן .
כמו לפי סימן , הרגליים שלי נעות , ספק נגררות , על הרצפה ומתקדמות לעבר היציאה . היידים שמחצו אותי קודם נפלו מכתפי ונבלעו בהמון הילדים .
אני מפלסת את דרכי , וממש כאשר ידי כבר נוגעות בידית הדלת , מוכנות ללחוץ אותה כנגד זרועותי ולדחוף , אני רואה אותו .
הוא מחייך , קפוצ׳ון חמוד נתלה בנונשלנטיות על כתפיו . לפתע נעלם הצורך שלי לשאוף אוויר , והנה , כאן יש את כל האוויר שאני צריכה . אני מרגישה כאילו הוא משלים כל צורך קיומי שחסר לי . הצמא נעלם , היובש בגרון איתו והראות שלי כבר לא בוערות . חיוכו מבזיק לעברי והוא מפלס את דרכו אליי . אני מתעלמת מהפרפרים שמתעופפים בבטני , נושמת ומנסה לעצור את הלב שלי , שמאיים לצאת מהמקום שלו בדילוגים מהירים ולנחות בתוך יידיו . אני מחייכת אליו , חיוך אמיתי כ׳כ ..
הוא עומד מולי , כורך את זרועותיו על כתפי , מחבק אותי חיבוק קצר ונעים .
זהו , אני אומרת לעצמי , אני מאושרת .
תגובות (5)
שמת את זה בסיפורים אישיים….
זה באמת קרה?
זה חלום?
אבל אני מזדהה איתך.
זה מדהים. בהתחלה הרצון לברוח ואז השמחה על מה שיש.
זה יצא לך נורא טוב. :)
את תמשיכי את זה?
איזה מווושלם זה D:
ואייזה חמוווד <3
איזה…. לא, כבר אמרו את מה שחשבתי :\
חחחח תודה רבה !
אמיתי לגמרי ..
~ מסמיקהמסמיקה ~
אני יודע מי זה …..
~ מוחע ~