תקועים במקום הכי לא צפוי…(32)

~מנקודת מבטו של ליאם~
התקדמנו לעבר המעלית במטרה למצוא את נייל וג'יין
"איפה את גרה?" שאלתי את מייגן
שריריה התכווצו והיא השפילה מבטה
היא מלמלה משהו שלא הבנתי, החלטתי להניח לזה בינתיים
יש בה משהו מיוחד, אני חייב לדעת מה היא מסתירה
"הבנות מתכוונות לקחת אותך מחר לקניות?" שאלתי מנסה להעביר נושא
"מסתבר" צחקקה, צחוקה מתגלגל, חיוך רחב נפרש על פניי, כיף לשמוע אותה צוחקת
"מה את אוהבת לעשות?" שאלתי מחייך
"פעם אהבתי מאוד לרכב על סוסים, כשגרתי בישראל" הסבירה בהבעת געגוע
"מעניין.." הרהרתי, אולי נוכל ללכת לרכב על סוסים מתישהו….
נכנסנו למעלית, "איזה קומה החדר שלכן?" שאלתי
"4" ענתה ולחצה על הכפתור במעלית
הקומות התחלפו תחתינו והשתררה שתיקה
בום!!
המעלית נעצרה בפתאומיות ומייגן נפלה, האור נכבה
מייגן צרחה, "את בסדר?" שאלתי מבוהל
"כן, זה היה מבהיל" היא אמרה, ניסיתי להתקרב אליה בחושך
"אווץ' דרכת עליי" גיחכה, הושטתי לה יד ועזרתי לה לקום
"מה עושים עכשיו?" שאלתי מנסה להתרגל לחושך
"אני לא יוד-" התחילה להגיד אבל עוד בום ענק קטע אותה
האורות חזרו והמעלית שוב זזה בפתאומיות
הפעם מייגן נפלה עליי
~מנקודת מבטה של ג'יין~
טבעתי בעיניים הכחולות האלה…..
אפינו נגעו והרגשתי את נשימותיו החמימות על פניי
אני כל כך הולכת להרוג את עצמי על מה שאני עומדת לעשות עכשיו
תמיד אני חייבת להרוס הכל…… אבל….. הבטחתי
לא! אני ישמור את זה לאחר כך……
התקרבנו ו……. דפיקה בדלת, נאנחתי
"מי זה?" שאלתי והתקרבתי לדלת, נייל בא אחריי
הדלת נפתחה ונרתענו לאחור
זה היה זאין, "איפה הייתם?" שאל מתנשף
הסמקתי והבטתי בנייל שנהיה אדום גם הוא…..
"סיפור ארוך.." אמרתי משפילה את מבטי
"טוב…. איפה ליאם ומייגן הם לא איתכם?" שאל והציץ לתוך החדר
"לא, למה שיהיו כאן?" שאל נייל
"כי הם הלכו לקרוא לכם.." הסביר זאין
"אתה בטוח שהם לא בחדר שלנו?" שאל נייל בהבעה מוזרה
"לא הם אמרו שהם יבדקו בחדר של הבנות" אמר זאין והחווה בראשו לכיווני
"אז……איפה הם?" שאלתי מודאגת
"זה מה ששאלתי, טוב בואו למטה נחפש אותם יחד" אמר זאין
נעלתי את דלת החדר שלנו והכנסתי את המפתח לכיסי
לחצנו על כפתור המעלית וחיכינו……
.
.
.
כעבור עשר דקות שבהם עמדנו בשתיקה מביכה מחכים למעלית
"יכול להיות שהם בפנים?" שאל נייל
"אני מקווה שלא….. רק זה חסר לנו" אמר זאין ולחץ בעצבנות על הכפתור
"טוב בואו נרד במדרגות" הצעתי והתקדמנו לכיוון דלת המדרגות
ירדנו במהירות ולמטה חיכו השאר בפרצופים מודאגים
"איפה ליאם ומייגן?" שאלה זואי והתקרבה אלינו במהירות
"אני לא יודעת…" הסברתי "אני חושבת שהם תקועים במעלית"
"לא נכון…." אמרה זואי באכזבה
~מנקודת מבטה של ליאם~
"סליחה" אמרתי מתנתקת מזרועותיו
"זה בסדר" חייך חיוך ממיס, מה קורה איתי?
"נראה לך שהמעלית נתקעה?" שאלתי בחשש
"אני חושש שכן" אמר והביט לצדדים
הוא לחץ על הכפתורים אבל המעלית לא הגיבה
הוא לחץ על כפתור האזעקה וצפצוף צורם נשמע מתקרת המעלית
כיסיתי את אוזניי והתיישבתי על הריצפה, כך עשה גם ליאם
הצפצוף נגמר ולאחר כמה דקות נשמעו דפיקות על דלת המעלית
"אתם פה?" צעק קולו של הארי
"כן" ליאם ענה באותו הטון
המעלית נפתחה בפתאומיות ופרצופיהם המודאגים התגלו מולנו
"מייגן!" צעקו הבנות ורצו לחבק אותי, חיבוק מוחץ וחמים
נעניתי לחיבוק וחייכתי, "עברו רק עשרים דקות" אמרתי בגיחוך
"את הורסת את הרגע" אמרה נורה, צחקתי חזק יותר
"מחר יוצאים לשופינג" אמרה ג'יין
"אנחנו יודעות ג'יין אנחנו יודעות" אמרה זואי
"בנות…..לנשום….בבקשה" אמרתי נחנקת מהחיבוק
הן עזבו את החיבוק בצחקוק, "נעלה לחדר?" שאלה נורה
"לא, אני רעבה!" אמרה ג'יין
"כן, גם אני" התערב נייל, הוא וג'יין החליפו מבטים
"הפיצה!" אמרו שניהם ורצו לכניסה למלון
עוד לא הספקנו להבין מה קורה והם כבר חזרו עם שני מגשי פיצה
"אווו לא הייתם צריכים" אמרה נורה בחיוך והתקדמה לעברם
"אבל זה לא יספיק לכולם" מחתה ג'יין
"אז נזמין עוד" אמר ליאם
הנהנתי בהסכמה, "בואו לחדר שלנו נזמין משם" הציע הארי
התקדמנו לעבר המעלית, "בואו נעלה במדרגות" אמרתי "בבקשה" הוספתי בחיוך
"כן, עדיף" הסכים ליאם, כולם נאנחו ועלינו במדרגות, קומה אחר קומה
נכנסנו לחדר של הבנים ומגש אחד כבר חצי גמור
ליאם מסר את כתובת המלון וחיכינו לשלושת המגשים הנוספים, בזמן שנייל וג'יין טוחנים את שאר הפיצה.
"אני צריך לרדת להביא את הפיצה, מי בא איתי?" שאל ליאם והביט בכולם
כולם הביטו בי ואני נאנחתי וקמתי
יצאנו מהחדר וירדנו במדרגות