עגבנייה שליבה רע

ביום ההוא הוספתי מנה חדשה לתפריט במסעדה שלי.
בפעם הראשונה שהגשתי אותה – הרגשתי פחד עמוק בלב שלי, מכוון שלא ידעתי אם אצליח או לא.
בלת ברירה, נגשתי למקרר ושלפתי 2 עגבניות.
עגבנייה אחת ליבה רע ואחת משפריצה את זרעי ליבה.
הרגשתי בחילה ובמהרה רצתי לשוק המקומי, כדי לרכוש סלסלת ירקות צוחקים בסל, כחסידה הפורשת את כנפייה ביום האביב הראשון.
אל המסעדה אצתי, אך בדרך ליבי סער בו: ומי אני אשר אצא כנגד עגבנייה? אינני אוכל לעולם להעריך עגבנייה ואת טוב ליבה עד אשר אהיה אני טוב לב בעצמי.
עלי להיות אדם משפיע, איכותי, בעל אהבה לעולם – אחרת לעולם לא אוכל לשפוט עגבניה.
כה מסובך ליבו של האדם, ומן הסתם של העגבנייה.
אבל מהי בכלל? כפרי בשל ואדום, צורתו פשוטה ועגולה ובתוכו לא יותר ממיץ חמצמץ.
אך זהו שלא. העגבנייה היא עולם ומלואו, ואולי אפילו יותר מעולם שלם; וכל זה תלוי באיזו סביבה העגבנייה נמצאת.