לעולם לא יהיה איתך *פרק 1*

אחרי השיחה הארוכה עם ניל החלטנו להיפרד. היה לו מאוד קשה לעזוב אותי, אני לא הרגשתי את ההרגשה המרה שלו, כי לא אהבתי אותו כמו בהתחלה האהבה שלי אליו ירדה אחרי שהוא פגע בי בפעם הראשונה. לא מחקתי את המספר שלו, לא מחקתי את ההודעות השארתי הכול כמו שהיה. כי ידעתי שהרגש שוב יחזור. כי נשבעתי לאהוב אותו לעולם.
בלילה נשכבתי במיטה מכוסה היטב עם השמיכה החמימה, והזיכרונות עולות בראשי. "הכול היה כל כך יפה, בינינו" אמרתי לעצמי בלב והעיניים נרטבות מדמעות חדשות שעומדות לרדת. לא נתתי להם לרדת ניגבתי את עיניי עצרתי את ראשי מלחשוב, עצמתי את העיניים ונרדמתי.
קמתי בבוקר, הפעם בשעה כל כך מוקדמת מהרגיל. היה לי קשה לקום, שום דבר לא משמח אותי, אין לי חבר, אין לי חברות, אין לי מישהו שיכול לשנות את האווירה האפורה הזאת.. אחרי דקות ארוכות שאני שוכבת במיטה ולא זזה, קמתי שטפתי את הפנים צחצחתי את שיניי, וירדתי לקומה למטה להכין את ארוחת הבוקר. הפעם זה היה מנה אחת, מנה שמיועדת לעצמי, הפעם אותו איש אהוב לא ישב מולי הבוקר ולעולם לא יחזור לשבת בכיסא הריק. ישבתי חסרת תאבון מניחה את ראשי את ידי ומסתכלת באוכל. "אין לי מצב רוח, משהו חסר.." מלמלתי לעצמי ועוד לפני שהמשכתי לדבר עם עצמי בראש שמעתי את צלצול הפעמון של הדלת. קמתי מהכיסא באיטיות והסתכלתי על הדלת, שוב הפעמון צלצל והתקרבתי לפתוח. פתחתי את הדלת ומולי הופיע חברי הוותיק ניקולס.
חיוך על שפתי הופיע ועיניי התכלת שלי התחילו לנצנץ, המבט העצוב נעלם ונראה שהוא לא יחזור עוד.
"ברברה, התגעגעתי אליך" ניקולס אמר בהתרגשות ועם קול שעומד להתפרץ מבכי. חיבקנו את אחד השני חזק חזק והדמעות נשפכו החוצה, אחרי דקה ארוכה של חיבוק הוא ניגב את עיניי עם ידו וחייך.
סגרנו את הדלת וישבנו בסלון עם כוס תה חם, ועוגיות שוקולד האהובות במיוחד עליו.
"חשבתי שלא תחזור שוב" אמרתי
"אני ידעתי עוד לפני שעליתי על המטוס, שתהיי חסרה לי." הסתכלתי עליו עם חיוך קטן שבקושי רואים. הייתה לי הרגשה כל כך מיוחדת, הרגשתי טוב להיות איתו הרגשתי שאני נמצאת עם מלאך וההילה שלו מלטפת את פניי.
ניקולס החזיק את ידי בעדינות והתקרב טיפה ואמר
"אני מבטיח לך.. אני לא יעזוב שוב" ונישק נשיקה אחת על שפתיי, חיבקתי אותו ולא רציתי להרפות, הרגשתי את ליבי בוהר מאהבה הרגשתי שאם הוא יפסיק לחבק יקרה לי משהו, הרגשתי איך שהלב נדבק אליו ולא רוצה להרפות.
"בבקשה, תישאר כאן" אמרתי אחרי החיבוק
"אני צריך לראות את אמא שלי, את רוצה לבוא איתי ונחזור יחד?"
"כן"
ניקולס לקח את התיק ויצאנו ביחד לכיוון הבית של ההורים שלו. בזמן שהלכנו לא דיברנו, זה היה הרגשה שהסתפקנו בחיבוק ובנשיקה הקטנה. רציתי להחזיק בידו אבל עצרתי את עצמי, כי מעולם לא היה לנו את הרגעים כמו שהיה עד עכשיו.
ניקולס מיהר לפתוח את הדלת אחרי הרבה זמן שהוא לא נכנס לבית הזה
"אמא אני כאן" הוא אמר בהתרגשות, ורץ לחבק אותה בכל כוחו. אני נשארתי בפתח הדלת מביטה ומחייכת ברגע המרגש הזה, כשניקולס סיים לחבק אותה הוא הסתכל עלי ואמר
"אמא, את זוכרת את ברברה?" היא הסתכלה עלי גם וחייכה והמבט שלה היה כל כך מתוק שגרם לי לחייך חיוב רחב.
"ברברה, כמה זמן לא ראינו אותך" היא אמרה ונישקה לי על הלחי.
לא חזרנו לביתי מהר, ישבתי עם ניקולס והוריו עד ארוחת הערב וחזרנו הביתה, עם מצב רוח נעים.
נכנסנו לבית, עשינו מקלחת לבשנו את בגדי השינה ועלינו לחדר השינה.
אני ישבתי על המיטה ולקחתי את ספר המתח שאני רגילה לקרא כל לילה לפני השינה, וניקולס עמד עם פנים שלא נח לו לשבת לידי.
"תשב תרגיש בנוח" אמרתי, והזזתי את השמיכה כדי שהוא יוכל לשכב ולהתכסות. הוא נכנס למיטה וישב זקוף והסתכל על הספר שאני קורא בו. אחרי כמה רגעים סגרתי את הספר והנחתי אותו מתחת למיטה. וכשהסתובבתי ראיתי את ניקולס מסתכל בי במבט עצוב ומודאג.
"מה קרה ניקולס?" אמרתי שאני מניחה את ידי על הכתף שלו
"אני בסדר, אני פשוט מרגיש מוזר"
"כן, גם אני" עניתי עם חיוך קטן והתחלתי להתכסות בשמיכה. ראיתי שניקולס שכב מכוסה וכיביתי את האור. הייתי שמחה שהוא נמצא איתי האמת שהרגשתי הכי מאושרת בעולם, מאותו רגע הרגשתי שאני לא יכולה בלעדיו הרגשתי שאני אוהבת אותו לא אהבה של ידידים אלה אהבה אמיתית שיש לזוג. מרוב שהרגשתי טוב נרדמתי בקלות.
האם גם מחר הוא יהיה כאן..?