אהבה בילתי אפשרית פרק 2 ג' (אם וואן דירקשן)
~נקודת מבט זאין~
ישבנו בחוץ וחיכיתי שהיא תספר לי,אולי אני יוכל לעזור לה?
"אני יכולה בכלל לסמוך עליך?" שאלה מהססת
"כן,בטח אני פה בישבילך ושפתיי נעולות"אמרתי
"אז כהה.."התחילה "אמא שלי..היא הבעיה,היא לא נותנת לי לעשות כלום היא תמיד רוצה שאני יקבל ציונים גבוהיים ואם אני מקבלת מתחת ל90 היא מרתקת אותי לא שזה משנה כי היא לא נותנת לי לצאת בכלל מהבית חוץ מהלימודים וכדי לעבוד אני צריכה לשקר לה שאני לומדת עד מאוחר,זה לא שחסר לה כסף…היא פשוט לא נותנת לי ובזמן שהיא יושבת בספה ורואה טלויזיה אני צריכה לנקות ולסדר את כל הבית…"אמרה ודמעות הציצו בעינייה בזמן שהיא מסתכלת לשמים,
חיבקתי אותה והיא המשיכה"היא…היא אומרת שאם אני לא יעשה מה שהיא אומרת היא תשלח אותי למנזר בארגנטינה והיא מסוגלת!"
"ומה אם אבא שלך?למה הוא לא עושה כלום?"שאלתי מתפלא
"אז זהו ש..אני לא יודעת איפה הוא כבר כמה שנים,וכל מפעם שאני מנסה בכלל לשאול או לברר משו אני חוטפת מזה בראש…"אמרה ושתקתי לא ידעתי מה לומר…
"אז איך את פה"שאלתי בהיתענינות..
"חברה שלי ניקול וידיד שלי מיכאל,הם החברים היחידים שלי בבצפר הם עוזרים לי תמיד..היא עוזרת לי לברוח מהבית והיא גם השיגה לי עבודה,אבל אם אמא שלי תידע היא ישר תיגרום שיפטרו אותי,היא גם לא אוהבת שיש לי חברות או ידידים ןביכלל אם היה לי חבר זה היה הסוף שלי..היא פשוט כולאת אותי,ואני יודעת שזה לא מאהבה כי היא מסתכלת עלי במבט שונא כזה ומדברת אילי כאילו אני המשרתת שלה בכלל" אמרה ודמעות זלגו מעייניה
ניגבתי את הדמעות והיא לפתע הסתכלה עלי במבט מוזר…
~נקודצ מבט קורל~
הוא הסתכל עלי במבט מרחם,ואני שונאת שמרחמים עלי…
"תקשיב אני מספרת לך כדי שתבין אותי,לא כדי שתרחם עלי …אני לא צריכה את הרחמים שלך!!"אמרתי לו וקמתי עצבנית הולכת לכיוון הכניסה …
"חכי"אמר ותפס את ידי במהירות משך אותי והצמיד שפתי לשפתיו ונישק אותי ,גופי הצתמרר ובטני התמלאה פרפרים…דחפתי אותי"אני מצטער,לא התכוונתי להסתכל עלייך ככה..לא יודע..זה פשוט נשמע…קשה!"אמר זאיין מתנצל,כן חיי קשים אבל לא כדי לרחם עליהם כי חיים רק פעם אחת וצריך להינות מכל רגע בחיים..
"אמ..אוקי אבל בוא נעביר נושא"אמרתי,מבולבלת .
"אז בואי נדבר עלינו"אמר בחיוך ממזרי והתקרב עד שהתנשקנו,נשיקה כזאתי מתוקה והתנתקתי…
"אתה יודע אתה מוכר לי ,ולא יודעת מאיפה…"שאלתי שאנחנו קרובים אחד לשני,מסתכלים זה לזה בעיניים.
"מוואן דירקשן אולי?"אמר וחייך חצי חיוך,הוא מהלהקת בנים הזאתי ,מיכאל חולה עליהם אבל שמעתי וראיתי את הלהקה קצת..
"אה…עכשיו אני מבינה ידיד שלי הכי טוב חולה עליכם"הגבתי
"בן שחולה עלינו..נדיר"התפלא,גיחחתי בלב..
"אז אנחנו…ביחד?"שאל מהסס,וואי רק היום הכרנו ואני מרגישה כאילו הכרנו חודשים..
"אני לא בטוחה..אתה מפורסם ואם אמא שלי תשמע על זה,זה היה הסוף שלי"אמרתי בלת ברירה .
"אז נוכל להסתיר את זה,אני ידבר אם הבנים והם יעזרו לי"אמר וחייך חיוך גאה בעצמו.
"עדיף שזה היה רק בינינו"אמרתי
"אוקי,בישבילך הכל"אמר ונישק אותי,היינו ככה חמש דקות עד שקולה של ניקול הפריע לנו:"אחמ.."אני וזאין הסתכלנו עליה במבט של'מה??'"אם את רוצה לחיות מחר אז קומי כבר שתים"אמרה ואני קפצתי וואי מאוחר!!
"טוב אני חייבת לעוף"אמרתי לזאיין
"מתי אני יראה אותך??"שאל
"מחר..תבוא לחווה שליד הים בשניים בצוהוריים"אמרתי לחוצה
תגובות (2)
אהבתי! תמשיכי (:
חמודייי
תמשיכי בבקשה