אנוביס – 4

בחלק הקודם: עד שהיא פתחה את פיה והחלה לדבר:

אנוביס חלק 4:

"אנוביס , תשמע – אני יודעת שאתה לא תבין את דברי אבל בכל אופן, תבין שאמרתי
את זה התכוונתי ש…, אין אף אדם בעולם ש .. אוף נו!, שלא עשה משהו רעה בחייו- זאת
אומרת שכל אנוש כלשהו יש לו נקודה שמפריעה לו בחייו- מעברו, או ממשהו שקרה,,
מהשפעה שיש מימי ילדות- פגעו בו בעבר, או מחזה ש… שהפריע לו להתקדמות" היא
אמרה את המשפט האחרון כאילו הוא מכוון אליה- 'מחזה שהשפיעה על חייו?' וואי
בנות… יצורים מלא רמזים…..
הסתכלתי על היילי – שמתי לב שראשה לא היה כל כך מרוכז בנסיעה, ודמעה החלה לבצבץ
לה, אני חייב להגיד משהו!, השאלה מה!? אני אומר את המשפט הראשון שעולה לי בראש:"
"הילי, אני חושב לדוגמא שאת- לא עשית דבר רעה לאף אד.." חריקה, היילי עוצרת, בלמים
מורמים…., מעצורים…
והנסיעה ממשיכה כרגיל(????!) "בחיים שלך, אנוביס אל תגיד כזה דבר!" כמה שזה לא
נראה אם עשיתי או לא – אי אפשר לדעת!" היא צרחה.
לוקח לי המון זמן לעכל את זה. איך שהיא צועקת עלי!
היא החליקה שוב את הפוני בעזרת אצבעותיה , דמעה התחילה לבצבץ מעינה,
אלוהים, עם כמה אנשים אני יכול לריב ב-4 שעות הראשונות של הבוקר?…
( את האמת אין לי מושג, אבל אני מת אל שאלות רטוריות- אם יש משהו שאני טוב בה…)
" אני מצטערת" אמרה אחותי היילי. היא החלה לגמגם משהו, סוג של התנצלות –נבוכה…,
לא בדיוק הקשבתי ( היא תהרוג אותי אם זה התוודע).
" לא, אין בעיה- זה בסדר…" אמרתי " את יודעת יש לי כבר הרגל לזה.." הזכרתי לה,
הי חייכה חיוך- ואז עשתה פרצוף מסכן " לא ממני, נכון!?"- היא ניסתה יותר להרגיע את
עצמה.
"זה בסדר, 100 אחוז…, באמת אני זה שהגזמתי. בכל אופן, את האחות האהובה עלי.." אמרתי וחיוך רחב היה על שפתי.
"כאילו כמה אפשריות יש לך?…" היא אמרה והייתה נשמעת רגועה ושלווה,
לפחות הצלחתי לעשות משהו מועיל מהבוקר…
****
שאר הנסיעה עברה בשתיקה…
****
הגענו לחצר בית הספר די מהר, אני יוצא מהרכב של אחותי, היא באה לנסוע ואני עוצר אותה, "מה קרא? כמעט דרסתי לך ת'רגל!" היא הייתה מובהלת , הסתכלתי עליה,היא בחנה את הבעת פני בקפדנות, ועשתה פרצוף של :' מה??'
חייכתי חיוך ענק (כן, חיוך בננה) " אני חושב שלא מנומס לא להודות…, אז תודה!"
"בבקשה" אמרה היילי, נופפתי לעברה והרכב שלה החל לנסוע…