אסתר והחתולים

אסתר והחתולים
מרחבי משחק בילדותי היו בלי סוף.איפה שלא הסתובבת היה ריק, בתים של ממש יכולת לראות אחד פה ואחד שם, וכל משהיה ביניהם היה שדה קוצים, עשבים או פרחי שדה, הכל בהתאם לעונת השנה. באחד המגרשים, בצילו של בית מלון "ענק", (כך נראה היה לי בילדותי), עמד צריף קטן, קטן מאוד אפילו, בו מתגוררת אישה מבוגרת מקומטת פנים, מוזנחת ולבושה סחבות. תמיד כשראיתיה, מבטה היה מופנה כלפי הארץ. לי היה שנדמה, שלמרות שמבטה היה מופנה כלפי הארץ, היא היתה מסתכלת למקום עמוק יותר, כמה שנים אחורה או כמה שנים קדימה. כשהייתה הולכת בכביש תמיד נלוו אליה שני חתולים, אבל תמיד, תמיד שניים. ליד צריפה הסתובבו חתולים רבים, כשהייתה יוצאת עם האוכל ביד וקוראת להם היה מספרם מוכפל מיידית. לא ידעתי ממה התפרנסה, אני חושב שגם לא התעניינתי.

פעם עצרה אותי בכביש וביקשה לעזור לה ללקט זיתים מהעץ (אחרי שהייתה חובטת אותם במקל ארוך, בתמורה הבטיחה לי גרוש אחד על כל פח זיתים שאלקט. תמיד הייתה לי יראת כבוד, מהולה בפחד כשראיתיה, אבל הפעם, כשפנתה אלי נבהלתי וברחתי הביתה וסיפרתי לאימי על בקשתה של "הסמרטוטית" (כך כיניתיה בלבי).

כאן פנתה אימי וסיפרה לי אודות אסתר, כך היה שמה. היא עלתה ארצה בתחילת העשור השני של המאה, עם קבוצת חלוצים, הם הצטרפו לקבוצת עבודה שסללה כבישים. היא היתה מורה במקצועה ולימדה את הילדים, בני הפועלים, שרוכזו בקומונות. היה לה חבר עוד מתקופת נעוריה, יחד עלו ארצה לבנות אותה ולגדל בה את ילדיהם. העניינים התנהלו אחרת ממה שהיא קיוותה.

אחרי כמה חדשים נטש אותה החבר והתחבר לצעירה אחרת, ויחד עברו למקום אחר בארץ. לבה נשבר בקרבה, וכך החילה להתדרדר והגיעה לאין שהגיעה. מסתבר שלפרנסתה חיברה ספר ללימוד הדקדוק העברי, וכנראה עוד כמה ספרים, וכך, בצורת החים הפשוטים של הימים ההם בכלל ובהסתפקותה במועט בפרט, לא הייתי צריך "לדאוג" לפרנסתה.
(עמוד-עמית שלי מקורס כתיבת זיכרונות)