אהבה מחוץ לחוק – פרק 6

-נקודת מבטה של לוריאן-
הבטתי על השמים הכחולים כהים הזרועי כוכבים .
אלפי ומליוני כוכבים נוצצים ומבריקים מפוזרים בשמיים , הלוואי והייתי כוכב .
תלויה בשמים מביטה על העולם מלמעלה , חסרת צרות , חסרת בעיות , חסרת רגשות .
להרגיש חופשיה , להיות נטולת עול , רק להביט על יופיו הפשוט של העולם .
הבטתי על השמים הפרושים למרחקים עוטפים את כול קצוות העולם , וירח יחיד בודד עגול ולבן באמצע השמיים מאיר את החשכה הסוררת .
טיסות תמיד הלחיצו אותי , כול שאר הנוסעים במטוס ישנו שנת ישרים מתוקה בזמן שאני זזה בכיסאי באי נוחות .
עצמתי את עניי בתקווה להירדם , ניקיתי את מוחי מכול מחשבה כול שהיא והצלחתי לבסוף להירדם לשינה מלאה בחלומות .
*
-נקודת מבטו של קייל –
הרוח הצליפה על גופי כשהעלתי את המהירות , נסעתי שוב בכבישים המוכרים .
הגעתי לתחילת הרוח המוכר ונסעתי אל עבר הבית .
החנתי את האופנוע בחניון הבניין ועליתי במעלית אל עבר הדירה שלי .
המפתח היה כרגיל מתחת לשטיחון הכניסה , נכנסתי אל הבית הריק .
צמרמורת טיפסה במעלה גבי , הכול נשאר אותו הדבר .
ספות העור השחורות במקומם , הפלזמה הגדולה תלויה על הקיר , בקבוק בירה ריק על שולחן הסלון .
סגרתי את הדלת בטריקה ושמתי את המפתחות על שולחן הסלון מתיישב על ספת העור הקרה .
כול כך מוזר לחזור לבית ריק , הדלקתי את החימום .
הקור לאט לאט נשג ואווירה חמה טפסה את מקומו , לאט לאט גם חזרה התחושה של אין כמו בבית .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
הוא הביט בענייהם במבט קר ואטום , "בבקשה לא" מיררה האישה בבכי .
היא החזיקה את גופו המת של בעלה בידייה והתחננה על חייה .
עמדתי בצד מביטה על המתרחש , "תעצור!" נסיתי לצעוק אבל שום קול לא יצא מפי .
הוא בלי להסס לחץ על ההדק ותקע לה כדור בדיוק בראש , הדם ניתז מראשה והיא נפלה נטולת חיים על כביש האספלט השחור לצד אהובה המת .
ניסיתי לצעוק שנית אבל שום קול לא בקע מפי , ניסיתי לרוץ אבל רגליי סירבו לזוז , ניסיתי לעצור את הדמעות אבל הדמעות זלגו במורד לחיי והכתימו את חולצתי .
הוא בינתיים הסתלק , והשאיר את שתי הגופות דוממות על הכביש הריק .

נגיעה קלה בכתפי העירה אותי מחלום הבלהות הזה , "תתעוררי , אנחנו עוד מעט נוחתים תחגרי חגורה" .
הבטתי לתוך עניי השקד המבריקות של הדיילת היפיפה , היא פנתה להעיר אנשים נוספים .
חגרתי את חגורת הבטיחות , אחזתי במשענת היד בחוזקה עד שקצות אצבעותיי הלבינו .
שמעתי קול מבעד לכרוז , "נוסעים יקרים , אנה חגרו חגורות בטיחות בעוד כמה דקות ננחות בפריז".
עצמתי את עניי , "בעוד כמה דקות הכול יגמר " ניחמתי את עצמי .
אבל אני יודעת שזה רק ההתחלה של המסע שמחכה לי בפריז .
המטוס התחיל לרטוט והנמיך את גובהו , עצמתי את עניי בחוזקה .
כעבור כמה דקות הרטט חלף והמטוס נחת על מסלול נחיתה ארוך עד שעצר עצירה מוחלטת .
שוב שמעתי את אותו הקול ממקודם מבעד לכרוז , "נוסעים יקרים לא לקום מהמקומות עד לעצירה מוחלטת תודה , המשך יום טוב " .
יצאתי מהמטוס ונכנסתי אל שדה התעופה בפריז , הלילה עבר ועכשיו כבר בוקר .
לקחתי את המזוודות ויצאתי אל הרחוב הסוען .
*
-נקודת מבטו של קייל-
עשיתי מקלחת זריזה ולבשתי לגופי רק מכנס טרנינג .
מצאתי במחסן מזוודה בינונית ומלאתי אותה בבגדים , אני לא יכול לקחת איתי נשק יחרימו לי אותו במכס בשדה התעופה , אני ישיג כבר בפריז .
נכנסתי לחדר הריק של אבי .
המיטה עמדה מסודרת , הכול במקומו בדיוק כמו ביום שעזב מבעד לדלת , אך לא חזר .
הבטתי על התמונה הממוסגרת התלויה על הקיר .
אימי מלפני בערך עשרים שנה כשרק התחתנו , היא נראתה כול כך מאושר שמחה ומחייכת .
היא לבשה שמלה לבנה שהתנופפה ברוח ושיערה השחור פחם כמו שלי התנופף ברוח גם הוא .
בטנה נפוחה בחודש שישי , זה אני שם בפנים , חייכתי למראה התמונה .
אחרי שאימא שלי נפטרה אבי תלה כאן את התמונה הזאת .
הורדתי את התמונה מהקיר , ומאחוריה כספת כסופה קבועה בקיר הבטון .
לחצתי על המספרים המוכרים 239 תאריך יום הנישואים של הוריי ה-23.9 .
שמעתי קליק קטן שסימן שהכספת נפתחה , פתחתי את דלת הפלדה הכבדה .
בתוך הכספת נח אקדח שחור , קופסה מלאה בתכשיטים של אימי , וקופסה מלאה בתעודות ובדרכונים, הוצאתי את הקופסה הזאת .
מתוך הקופסה שלפתי את הדרכון שלי ואת כרטיסי האשראי של אבי שכבר כמה חודשים ארוכים שלא נעשו בהם שימוש .
לקחתי את כול מה שאני צריך , את שאר הדברים החזרתי בחזרה לכספת ונעלתי , החזרתי בחזרה את התמונה הממוסגרת הגדולה של אימי למקומה ויצאתי מהחדר הריק .
*
-נקודת מבטה של לוריאן-
הרחוב מכוסה בשמיכה לבנה של שלג רך , המון מוניות עברו ושאלו אנשים לפעמים בצרפתית ולפעמים באנגלית אם הם צריכים הסעה .
למזלי אני יודעת צרפתית שוטפת והייתי בצרפת בעבר ככה שלא הייתי אבודה לגמרי .
רכב כחול כהה עצר לידי, "לוריאן קורטז?" שאלה אישה צעירה .
"כן" עניתי בצרפתית .
"בואי תעלי " אמרה האישה הפעם באנגלית .
הכנסתי את המזוודה לפגש, והתיישבתי לצידה במושב הנוסע .
רעמה בלונדינית קצרה עיטרה את ראשה , עורה לבן וצח כמו השלג המכסה את הרחוב , היא לבשה משקפי שמש גדולות שכיסו את ענייה .
אפה קטן וסולד ושפתייה קמוצות ומרוחות באודם אדום בוהק , היא נראתה ככול היותר בת 35 .
נסענו לבית קפה .
היא הזמינה קפה וקראסון , ואני הזמנתי כמוה.
"אז לוריאן" אמרה ובחשה בעזרת כפית קטנה את הקפה שלה .
היא הסירה את משקפי השמש מענייה והניחה אותן בעדינות על השולחן .
ענייה כחולות בחנו אותי מכף רגל ועד ראש , "את מאוד דומה לאימך" אמרה .
הנהנתי קצרות ולגמתי מהקפה הרותח .
"אני אשת הקשר שלך קוראים לי ז'קלין " אמרה , "הנרי ביקש ממני לאבזר אותך".
"תסיימי את הקפה ובואי נילך" אמרה .
שתיתי שני לגימות מהקפה הרותח וגמרתי את הקראסון בכמה ביסים .
"קדימה" אמרה .
נסענו לבית מלון במרכז העיר , לא גדול אבל לא קטן בערך כמו הפונדק שהייתי בו בפורטלנד .
היא השכירה עבורי חדר ועלינו ביחד אל מספר החדר שהשכירה לי .
נכנסנו אל החדר וז'קלין נעלה את הדלת .
הבטתי על החדר מסביבי , מיטה גדולה ממוצעת במצעים כחולים כהים , הקירות צבועים בשמנת , כיסאות בד בצבע דומה למצעים ובאמצע שולחן קפה קטן .
שולחן נוסף קטן בירכתי החדר עם כיסא מעץ בצבע בז'.
ז'קלין התיישבה על אחת מן הכורסאות , התיישבתי מולה .
"אז רק להבהיר" אמרה , "אני שונאת שהנרי משתמש בילדים לעשות עבודה של גדולים , אני זוכרת את בראד נער חביב , בן בסך הכול 21 והנרי שלח אותו אחרי אחד מעשרת המבוקשים של ה-FBI , הוא גמר עם צלעות סדוקות וזעזוע מוח" .
"הוא מת?" שאלתי בחרדה .
"לא לא הוא חי ונושם , אבל צלעות סדוקות זה החלמה של יותר מחצי שנה" אמרה לי ז'קלין .
הנהנתי בשקט שוקעת במחשבות .
"אוקי בואי נעזוב את הפיטפוטים וניגש לעבודה" אמרה ז'קלין ושלפה אותי מהמחשבות שצצו במוחי .
היא שלפה ממעיל הצמר החום שעטף את גופה והגיע עד לברכייה אקדח שחור תשעה סנטימטר כמו שהיה לי בארצות הברית , היא הוציאה מתיקה קופסא מלאה במחסניות והניחה לצד האקדח על השולחן הקטן את הקופסא .
היא חיטטה בתיקה אחר משהו לא ברור , "אני זוכרת ששמתי את זה פה" מלמלה בין החיפושים .
"הנה" הכריזה בחיוך ושלפה אייפון שחור ומחזיק מפתחות שתלוי עליו שלט קטן .
"זה הפלאפון שלך , אם תצטרכי משהו המספר שלי שמור באנשי הקשר גם של הנרי ופנלופי " אמרה .
היא הגישה לי את האייפון ואת צרור המפתחות .
"אני מקבלת רכב?" שאלתי בחיוך בוחנת את המפתח שבכף ידי .
"הם נתנו לך רכב בארצות הברית?" שאלה . "כן" עניתי .
"אז את תקבלי רכב גם פה" אמרה בחיוך מאולץ .
"אני חייבת ללכת" אמרה ובאה לצאת מבעד לדלת , "תשמרי על עצמך לוריאן" אמרה בדרכה לדלת ויצאה .
עמדתי ליד החלון מביטה על הנוף היפיפה של פריז , הכול מכוסה בשלג לבן וצח , ומרחוק הבחנתי גם בקצה מגדל אייפל .
אם יהיה לי זמן אני יבקר שם .
*
-נקודת מבטו של קייל-
"לעזאזל" קיללתי כשראיתי את הדם הזולג מקצה האצבע .
הנחתי את הסכין בכיור והתייאשתי מלהכין לאכול , אני יאכל כבר משהו בדרך לשדה התעופה .
פתחתי את הברז מעל החתך ומים קרים זלגו ושטפו את הדם הסמיך .
התיישבתי בסלון עם בקבוק בירה מביט על מסך הטלוויזיה המכובה .
נשאר לי רק דבר אחד לעשות לפני שאני טס לפריז .