הנסיכה בעלת השם המיסתורי -פרק 5

היא חלמה חלום. בחלומה היא ראתה ילדה קטנה בשמלה בצבע תכלת עם פרחים קטנים מטיילת ליד שיחי
הורדים. היא השתופפה מאחורי אחד השיחים. בדיוק כשעמדה לעבור למחבוא אחר, היא שמעה קול מאחוריה, "מצאתי אותך!." היא נפלה לאחור ומילמלה "אי יא אי…" היא ראתה יד מושטת לעברה, תפסה בה, ונעמדה על רגליה.
"מצטער, לא התכווני להבהיל אותך," אמר. היא הביטה לעברו וראתה את שערו החום המקורזל, ואת עיניו החומות גם הן. בגדיו היו מפוארים , אז ברו לה שהוא בן מלוכה, כמוה. "זה בסדר," אמרה והתחילה לפסוע לעבר הארמון. "זה משחק, זה קורה לפעמים."
"כן אבל השמלה שלך התלכלכה," אמר, וניסה לפייס אותה. "אני מאמת מצטער."
"בכל אופן, כמה זמן עוד תהיו בארמון?" שאלה את הנסיך הקטן. הם נכנסו לתוך הארמון, וכמה משרתים ניגשו לעזרתם. " לא יודע, אבל אני חושב שנעזוב עוד היום." אמר. הוא היה עצוב. הרי היא היתה חברתו היחידה, ולא היה לא עוד עם מי לשחק, בגלל שאביו חשב שזה לא טוב בשבילו לשחק עם הילדים של האיכרים. ואחיו לא רצה לשחר איתו אף פעם.
"טוב, אולי נראה אחת את השני יום אחד." אמרה הנסיכה הקטנה וחיבקה אותו. הוא הסמיק ולחש, "כן אולי, אבל עד אז, תבטיחי לי שלא תישכחי את שמי," אמר. "ואני תמיד יזכור את שמך."
"בסדר אני מבטיחה, ויליאם." אמרה הנסיכה הקטנה ונופפה לו לשלום כשעלה על הכרכרה.
"להתראות, אמבר….." לחש לעצמו כשהכרכרה התרחקה משם.

הנסיכה פקחה את עיניה וראתה את הנסיך יושב לידה ומשחק בשערה. היא עצמה את עיניה מהר, לפני שיבחין שהתעוררה.וכשעמדה לפקוח אותן שוב, היא שמעה אותו מדבר אליה.
"מה קרה? את לא זהית את שמי בהתחלה, למה? הרי הבטחת שתיזכרי אותי. הבטחת." הוא נשמע כמי שליבו נשבר."אני מקווה שאת בסדר, אני…" הוא תפס את ראשו בידו וצחק. "על מי אני עובד, " אמר. "אני מדבר אל נערה יושנת." הוא קם ועמד ללכת לכיוון הדלת, כשהנסיכה עזרה אומץ ואמרה "לאן אתה הולך, ויליאם? הרי הבטחת שלא תעזוב אותי." הוא היה משותק לכמה רגעים, ואז הסתובב לעברה. היא עברה לתנוחת ישיבה וסידרה כרית מאחורי גבה. " אני…" ניסתה להסביר. "זה קצת קשה בשבילי, תבין. יש הרבה דברים שהשתנו מאז שעזבת." אמרה והביטה בו בעצב. "אתה לא חזרת הרבה זמן. אני הייתי מחכה לך כל שנה במקום שבו קבענו, אבל אתה לא היית בא. ואז יום אחד…." היא ניסתה להיזכר אבל לא הצליחה. היא הסכלה עליו ונראתה כאילו היא הלכה לאיבוד.
"לא יודעת…" לחשה בהתפייחות חרישית. "אני פשוט לא יודעת." היא בכתה בקול והנסיך חזר אליה, אוסף אותה אל חיקו. "הכל בסדר," הוא לחש לה. "הכל בסדר, תירגעי, לאט." הוא שמע את הדלת נסגרת וראה את מרי שומטת את הסלים שהיו בידה. היא נראתה כלא מאמינה למה ששמע עכשו. 'אוי מלכי, היא מצאה מישהו מהעבר שלה. ' חשבה. היא התקרבה אל הנסיכה
"אתה מכיר אותה? " שאלה ונעמדה לידם.