ממתק האהבה שלי פרק 7

איך היומיים לא יהיו מושלמים? התאהבתי, התנשקתי, יצאתי, ואמבר אפילו לא טרחה להפריע לי! חוץ מהדייט. אבל… זה היה מושלם! אנחנו לא במרחק רב מהחופש הגדול. הצטרפתי בזמן גרוע.. אבל היי, שנה הבאה הכל ישתנה… אני צודקת? עליתי לחדרי ופשוט שקעתי בחלומות מושלמים על אהוביי… ואמבר יושבת ומקלפת בצלים. למחרת בבוקר, קמתי ליום חדש. "בוקר טוב!" אמרה איריס. חזרתי למקום שלי ליד איריס. חייכתי אליה ואמרתי: "אתמול היה יום מוי מושלם." היא צחקקה איתי. רוזליה באה, כולה עצובה. "מה קרה?" שאלתי אותה. היא ענתה: "רבתי עם חבר שלי." אמרתי לה: "אל תדאגי, רוזה. הכל יהיה בסדר!" ואחרי השיעור יצאתי למבואה. אני חייבת רק להגיד שלום לנתנאל.. "היי, אתה.." אמרתי לנער שחור השיער. שאלתי אותו: "אתה לא המוכר מחנות הבגדים?" "כן." הוא ענה. אמרתי לו: "אה, אז סלח לי, מה אתה עושה פה?" הוא אמר: "את לא צריכה להיות כ"כ רשמית. אנחנו כמעט באותו גיל. אני כאן כי רבתי עם חברה שלי ואני רוצה לדבר איתה." שאלתי אותו: "אתה במקרה היית חבר של רוזליה?" "כן, את מכירה אותה?" הוא שאל. הנהנתי. הוא ביקש: "אני לא יכול ללכת יותר אליה כי אני לא רשום פה. תגשי אל ליסנדר, הוא יכיר אותה כמו שצריך!" הנהנתי, והלכתי אל איריס. "איפה ליסנדר?" שאלתי אותה. היא הצביעה על נער. "ליסנדר?" ניגשתי אליו ושאלתו אותו. הוא שאל: "אנחנו מכירים?" "לא. אתה אח של רוזליה?" שאלתי אותו. הוא הנהן. אמרתי לו: "היא וחבר שלה רבו. איך מחזירים אותם? בבקשה תגיד." "רוזליה אוהבת פואמות. אני יכול לכתוב לך אחת!" הוא אמר. אמרתי לו: "תודה! קח דף, קח עט, ותודה." נתתי לו דף ועט. הוא תוך דקה כתב פואמה. קראתי אותה. היא ממש מקסימה. הוא חתם בשם חבר של רוזליה. "קוראים לו לי… טוב לדעת." אמרתי לעצמי ורצתי אל רוזליה. "רוזה! חבר שלך הביא לי את זה." קראתי אל רוזליה. היא קראה את הפואמה והוקסמה. מיד היא רצה, ונעלמה מעיניי. אמבר התקרבה עם המטומטמות שלה. היא אמרה: "אני צריכה שתבואי איתי." ולקחה אותי איתה בכוח. "מה את רוצה?" שאלתי אותה. היא אמרה: "כלום. היי, תראי!" היא הצביעה על השמיים. אמרתי לה: "אני לא נופלת בפח." "חבל." היא אמרה ובאה לתת לי אגרוף. אבל היד שלה נעצרה. "נו, מה אני רואה כאן." "נ… נאט!" אמרה אמבר. נתנאל עצר אותה. הוא עקב אחריה. הוא יודע להריח צרות ממטרים, אהובי היקר. אמבר אמרה: "נאט, אתה לא מבין! היא ביקשה ממני לתת לה אגרוף! היא בטח רצתה להכניס אותי לצרות!" "מה?! ממש לא! לא הייתי עושה דבר כזה!" אמרתי. נתנאל הביט בי ואז בה. "נאט, תאמין לי!" אמרה אמבר. נתנאל אמר: "אנחנו צריכים לדבר." לאמבר, ואז לקח אותה איתו. דניאלה אמרה: "אוחחח, לכי לעזאזל." והלכה עם איה. אחרי שעה אמבר חזרה לכיתה. נתנאל איתה. אני מקווה שהיא כבר למדה לקח! אה רגע, היום אני נשארת עוד שעה. כלומר עוד שלוש שעות אני הולכת למועדון מחול! בכל מקרה, אחרי 6 דקות, אמבר זרקה אליי מכתב. היה כתוב שם: "את מתה. אזהרה ראשונה- התעלמת. אזהרה שנייה- התעלמת. עכשיו, עד סוף היום את תשלמי באמת." הבטתי בה. היא נתנה לי מבט מרושע. היום הטוב שלי- נהרס.