לאהוב גם אם זה כואב- פרק ראשון

-לפגוש אותו-
אני פותחת עיניים, השמש מאירה על פני אני נושמת נשימה עמוקה וקמה. מתלבשת, אוכלת אוספת את התיק ויוצאת לאוטובוס שמסיע אותי לחברה שלי.
חיקינו ליום הזה כל כך הרבה זמן. לא הייתי אצלה 3 שנים.
ישבתי באוטובוס לבד, משהו לא רגיל בכלל. אני כמעט אף פעם לא לבד. פתאום היא התקשרה.
"היי נטלי שמעי אני לא יכולה שתבואי, אני נוסעת לירושליים עכשיו." כששמעתי את זה הרגשתי שאני יתפוצץ.
"מה?! נטע לא יכולת להודיע לי קודם?!"
"אני גיליתי את זה עכשיו…. סורי."
"טוב עזבי… תהני ביי" ניתקת. מה אני יעשה עכשיו|?
נסעתי לתחנה מרכזית. כשירדתי הייתי נסערת ולא ראיתי אף אחד. כשפתאום התנגשתי בו.
"שמעי מה עובר עלייך?" הוא התנפל עליי
"עליי?! אתה התנגשת בי!" צעקתי בחזרה.
"טוב עזבי סליחה, רבתי עם חברה שלי אני לא הכי מרוכז." הוא עזר לי לקום.
"זה גם אשמתי, אני לא רואה כלום ואני בעצבים כי חברה שלי בטלה כשאני הייתי כבר באוטובוס…"
"מסכנה… איך אני שונא שזה קורה… "
"כן זה ממש מעצבן"
"אני דור"
"נטלי"
"בא לך לאכול גלידה?"
"בוא…"
יש לו שרירים והשיער שלו נראה ממש חמוד. הוא גבוה והוא נראה בגילי. מפתיע שעוד לא ראיתי אותו בחיים.
"אמ.. תגיד מה קרה בינך לבין חברה שלך? ומי זאת?" שאלתי בשקט כשאני מרוכזת בגלידה שלי.
"אלה יניב… מכירה?"
"כן היא לומדת אצלי בבית ספר. מהשכבה שלי למעשה"
"היא החליטה שלא טוב לה עם זה שאני מסתובב אם בנות אחרות. אבל לא בא לי להפרד ממנה את יודעת איזה מוניטין זה יוצר?"
"מוניטין עצוב" צחקתי "תגיד דור שאני יבין אתה יושב איתי לאכול גלידה כדי שהיא תצא עליך?"
"לא…. " הפאפלון שלו צלצל. בראש שלי עברו המון מחשבות, לא שמעתי על מה הם דיברו אבל בסוף הוא הסתכל עלי ואמר:"שמעי הכפארה הזאת תכה אותי אם אני לא בא. אז קחי זה המספר שלי"
צחקקתי וכתבתי לו בפאלפון את שלי. והוא הלך.
נשארתי לבד בשולחן ההוא, מה? אני לא מכירה אותו? ואם הוא…. אבל אלה באמת ציינה שיש לה חבר שקוראים לו דור. הוא באמת הולך להתקשר?
נשארתי שם אם מחשבות שבחיים לא חשבתי, הוא נראה כל כך מיוחד אבל אני בקושי מכירה אותו.