התחלה חדשה – פרק שמונה עשרה

למחרת בבוקר,בדרך לבצפר שעשיתי באוטובוס,הגיעה אליי הודעת אסמס רוטטת.זה היה סם.הוא כתב:"מחכה לנשיקת בוקר טוב שלי.סטייסי נמרחת עליי.איכס.אוהב אותך."
חייכתי וצחקקתי.הוא כתב שהוא אוהב אותי ומחכה לנשיקה שלו!יאיי!שניה,מה לעשות?מה אני אכתוב לו??
"שסטייסי לא תיגע בגבר שלי.אוהבת אותך יותר."
נכון אסמס מפגר ברמות??אני יודעת.הוא מגעיל.אם סם נפרד ממני בגלל האסמס הזה אני לא מאשימה אותו,באמת.אני הייתי נפרדת ממני!
בתוך שניות הגיע אלי אסמס בחזרה:"תגיעי מהר אחרת אני אבגוד.מתגעגע."
אוקיי,הוא לא נפרד ממני.סבבה.כנראה שאני בסדר.נראה לי.
אחרי רבע שעה האוטובוס הגיע אל התחנה כולם ירדו אבל אני ירדתי ראשונה ממנו.כבר רציתי להגיע לכיתה ולראות את סם.בעיקר רציתי להרחיק את סטייסי מסם.
כשהגעתי לכיתה מבטי הופנה מיד אל סם.הוא חייך בשמחה כאשר ראה אותי ושלחתי לו חיוך ונשיקה נסתרת שאף אחד לא ראה.הוא קם וניגש אליי,בתירוץ שהוא צריך לדבר איתי על העבודה בספרות.
"היי.חיכיתי לך."
"אני רואה שהעברת את הזמן יפה."אמרתי והצבעתי בחשאי על סטייסי שבדיוק בדקה את הלק שלה בפעם האלף בערך.סם הסתובב והסתכל עליה.היא חייכה אליו ונשענה על השולחן,כמה קיוויתי שהיא תפספס את השולחן ותיפול.אוהו,כמה קיוויתי.
"היא נדבקת אליי.זה מעצבן.אני רוצה שאת תדבקי אליי."אמר בחיוך והחזיק את ידי,ללא שום פחד או חשש שיראו אותנו.
"אני רוצה שהיא תתרחק ממך.אני רוצה שתיפרד ממנה ומהר."אמרתי,יותר נכון,דרשתי.אני לא הולכת לחלוק את החבר שלי עם אחרות.אני לא רוצה להיות הזאת שהוא בא אליה אחרי שרב עם האחרת.אני רוצה שהוא יהיה שלי ואך ורק שלי.
"אני אפרד ממנה."
"היום?"
"מחר."דחה את זה.
"מבטיח?"
"נשבע."אמר והחליק את ידו בזהירות על לחיי,מסתיר את זה כאילו הוא מזיז את ריס שנפל על לחיי.
"יופי.אני שמחה."
"אם את שמחה אני שמח."אמר והוריד את ידו בצער.הלכנו אל המקום שלנו ושמתי את תיקי על הכיסא.סטייסי לחשה משהו באוזנו של סם והקנאה עלתה בי לרמות חדשות.אני חושבת שאם יכולתי לירות אש מהעינים סטייסי הייתה כרגע הר אפר קטן.
"די,סטייסי.לא פה."אמר סם בכעס,למרות שזה נראה כאילו הוא נהנה מהתשומת לב שקיבל.יכול להיות שאני לא היחידה שהוא אוהב??
לפתע מיקה נכנסה לכיתה והסיחה את דעתי מהבעיות עם סם.כרגיל,כל העינים הופנו אליה עד שהתיישבה באצילות על הכיסא,כאילו המקום שייך לה.
"היי."אמרתי והסמקתי.התביישתי בריב שהיה לנו,במיוחד בגלל התגובה שלי.
"היי."אמרה באדישות.היא לא נראתה כועסת או עצובה,פשוט….אדישה.
"את…את בסדר?"
"כן.ואת?"שאלה והוציאה את הציוד.ניחשתי שהיא מסתירה היטב את מה שיש לה בפנים.הרי ברור שהיא כועסת עלי בגלל אתמול ובצדק.
"אני מצטערת."אמרתי.תמיד טוב להתחיל בהתנצלות.
"מצטערת על מה?על זה שמנעת ממני לאהוב?על זה שהעדפת את האינטרסים שלך על פני שלי?או על זה שיצאת כלבה ולא חברה?"
"על…על כולם."אמרתי והתיישבתי לידה בעדינות,שולחת מבטי אש לעבר סם וסטייסי המצחקקים.
"התנצלות לא מתקבלת."
"היא תתקבל אם אני אומר לך שכריס דיבר עלייך?"אמרתי,משתמשת בנשק האחרון שנותר לי.
"מה הוא אמר?"במהירות שיא הפנתה מיקה את מבטה אליי.עיניה היו נוצצות בהתרגשות.כנראה היא באמת אוהבת את כריס.
"הוא אמר ש….שהוא…שהוא חולה אהבה."אמרתי בכאב.לא אהבתי את מה שעשיתי למרות שאושרה של מיקה עמעם את הרגשת האשמה של אתמול.
"חולה אהבה??למה??"שאלה בהתרגשות,מקפצת בלחץ אטומי את רגלה.
"הוא…הוא אמר שזה בגללך.שמהרגע הראשון שהוא ראה אותך הוא התאהב.שהוא לא סתם מחבב אלא אוהב עם כל הלב.וזה ציטוט."
"אוהב עם כל הלב??באמת???את לא אומרת סתם??"שאלה לא מאמינה.
"אני לא אשקר לך,מיקה.הוא באמת אוהב אותך."
"יש!!!!!!"צווחה באושר.היא התחילה לקפץ בהתרגשות,רוקדת מרוב שמחה ואושר.אין לי מושג אם עשיתי את ההחלטה הנכונה אבל זה היה שווה את זה רק בשביל האושר של חברתי היחידה.