היפה והחיה – גרסא שלי

בס"ד

ניסיתי לחשוב על משהו מקורי…. תהנו:

"אל תלך"
"אני חייב, התערבתי עם ג'ורדן"
"ואם ג'ורדן יגיד לך לקפוץ מתחת לגלגלי הקרון, תעשה את זה?!"
"ממש לא, זה טיפשי"
"אה, ולהתגנב לטירה מכושפת לא??"
תום חייך למראה הבהלה של בל, כמה שהיא תמימה, חשב. פשוט ילדה קטנה.
"אל תלך!" התחננה בל, הייתה לה תחושה שה'הרפתקה' של תום הולכת להיגמר ברע, בל סמכה על תחושות הבטן שלה, הן צדקו תמיד.
תום מצידו לא התייחס לאזהרות של בל וארז לעצמו חטיף בזמן שבל נקשה על הרצפה באופן מעצבן, כמו תמיד כשהיא דואגת. בל מצידה החליטה ללכת על קלף מנצח.
"תום..-" אחזה בל בכתפו והתבוננה בעיניו "בבקשה על תלך, לא אחרי שאבא שלי…" תום נאנח והרגיש שבל הולכת לנצח. מי יודע איך הגיעה לשבט הצוענים הזה.
בעצם, הוא כן ידע. האם הפרופסורית של בל התאהבה בצועני צעיר, נמרץ ויפה תואר והצטרפה לשבט "ד'פנסורס" המפורסם. שבט צוענים עם רישיון חוקי לנוע בדרכים. הם לא התפרנסו ממסחר או גזל כמו כמעט שאר הצוענים אלא הציגו מחזות, הצגות ומופעי בידור. האם תרמה רבות לרשימת היצירות וההשכלה של השבט. אולם היא התקשתה ללדת ונפטרה לאחר הלידה. בל קבלה את השילוב המנצח של הגנים משתי הצדדים: בניגוד חריף לעורם הכהה והמחוספס ושערם השחור כלילה של הצוענים, לבל היה עור שמנת-בהיר חלק, שערה היה בגוון חום-ערמוני נדיר, גלי ומסתלסל בקצוות. פניה היו שילוב של עצמות לחיים ומצח גבוהה כשל הצוענים, עיניים ענקיות, ירוקות כים או כדשא כהה, שפתיים חושניות, שיניים פניניות, גבות גבוהות ומקושתות ואוזניים קטנות. גופה היה קטן, רזה וגמיש. שכלה היה חריף במיוחד, כשל אימה, ואופייה טוב-לב, איתן, ומעט עקשן כשל אביה.
בל גדלה עם אביה שהצטער מאוד על מות אימה וגידל את בתו לבדו. אביה של בל לימד אותה הרבה מעבר למקובל אצל שבטי הנוודים, שעיקר השכלתם התרכזה רק במעט קריאה וכתיבה, מעט מאוד יכולת חישוב וידע כללי על צמחי מרפא ומאכל ומפות. כמו כן שינון המקצוע שהצועני בוחר לעסוק בו.
לבל הייתה תשוקה עזה לספרים, תשוקה שמעולם לא באה על סיפוקה למרות מאמציה הרבים לקרוא כמה שיותר. לאהבתה של בל לספרים היה שותף אחד בשבט- תום בנו של ראש השבט וחברה הטוב ביותר, הוא לא אהב לקרוא כ"כ הרבה כמוה, אבל יכל להתרכז כאשר הסיפור עניין אותו. למעשה, לומר שהם החברים הכי טובים לא היה נכון. בל ותום היו אחים בשבועה. כך שהיו ערבים זה לזה והשלימו אחד את השני. היא, השקטה, הרואה לעתיד ובהירת המחשבה, מולו, נמרץ, הרפתקן ולא חושב קדימה.
תום התערב עם חברו, ג'ורדן שיצליח להיכנס לטירה המכושפת (או, לפחות כך אומרים) ולצאת בשלום. ולהוכחה עליו להביא חפץ שיהיה ברור שבא מתוך הטירה ואז להחזיר אותו, הם לא גנבים כמובן. בעיני בל זה לא מצא חן. מה גם שהיא נמצאה במצב רגיש, לפני חודשים אחדים השבט הותקף בידי שודדים, השבט ניצל בזכות המשמר הערני שפטרל מסביב למחנה, אבל כמה גברים נפלו בהתקפה, ואביה היה ביניהם….
כעת המבוגר שצריך לשמור עליה הוא תום. תום מבוגר ממנה בשנים אחדות. היא בת 17 והוא עוד מעט בן 21, תום אמור להיות האחראי ביניהם. הוא לא צריך לקפוץ למשמע כל התערבות קטנה ולהוכיח..מה? בל זעמה עליו.
"אל תדאגי, יהיה בסדר"
"אני עדיין לא מבינה מה יצא לך מזה"
"אם אני יצליח, (ואני בטוח יצליח) ג'ורדן ייתן לאמן את הסוס החדש שלו" תום השתגע על סוסים
"הוא ייתן לך לאמן את הסוס גם בלי זה, העצלן הזה!" מה שנכון נכון
תום צחק, פרע את שערה ויצא לכיוון הטירה
"תלבש סוודר!"
"כן אמא" תום צחק והתרחק. ובל נשארה מאחור עם חשש מאיים.