ממתק האהבה שלי פרק 1

זהו, מתחילים מחדש! עזבתי את העיר שלי, התיכון הקודם, חברותיי הטובות והמשפחה שלי. אני גרה עכשיו אצל דודה מיה, לומדת בתיכון "אמוריס המתוק". מחלון המכונית אני רואה את העיר, את הדירות, החנויות, הלימודים… חלפנו הרגע על פני התיכון הענק. הוא היה סגור, כי עכשיו זה כבר אחר הצהריים. הגעתי לדירה של דודה מיה. הבגדים שלי בארון, המיטה שלי בחדר, החדר כבר מלא בפוסטרים היפים שלי של זמרים מפורסמים שאני אוהבת. המחשב שלי כבר הוקם ויש בו אינטרנט… וכו'. "אנדריאנה! ארוחת ערב!" קראה דודה מיה. ירדתי אל המטבח. היא הכינה את הארוחה האהובה עליי לכבוד הגעתי לעיר. "דודה, תודה! אני הולכת להתקלח." אמרתי לדודה מיה כשגמרתי לאכול. הנחתי את הצלחת בכיור, ועליתי מהר במדרגות ונכנסתי למקלחת. אני מתרגשת. התרחקות טוטאלית מאנטוניו, אני לא מסוגלת לראות אותו יותר אחרי מה שהוא עשה… בכל מקרה, גמרתי להתקלח, לבשתי פיג'מה והלכתי לישון. "אנדריאנה, בוקר טוב…" אמרה מיה. קמתי, שטפתי פנים ולבשתי טייטס, שורטס וחולצה יפה. נעליי אולסטאר עשו את העבודה. לקחתי את התיק ויצאתי החוצה…. התיכון לא היה רחוק. "את בטח התלמידה החדשה. הניחי את התיק שלך בכיתה הכתובה בפתק, אז תבואי להנהלה." אמרה לי המנהלת והביא לי פתק. הלכתי, הנחתי את התיק בשולחן עליו כתוב "שמור לתלמידה החדשה." והלכתי אל המנהלת. היא אמרה לי ללכת לראות את ראש מועצת התלמידים, נתנאל. הנהנתי והלכתי לחדר מועצת התלמידים. לקח לי חמש דקות למצוא את המקום. "מישהו כאן?" שאלתי. "אני. מי את?" נער בלונדיני שאל אותי. הוא כ"כ נאה.. "אני מחפשת את נתנאל…" אמרתי לו. הוא חייך, ואמר: "אני נתנאל. את בטח חדשה, נעים להכיר!" חייכתי אליו. אמרתי לו: "אני אנדריאנה, המנהלת ביקשה ממני לבוא לראות אותך." "כן, לניירת, את רק צריכה להביא לה את הדפים האלה." הוא אמר לי. לקחתי משהו שיחזיק את הניירות יחד והבאתי אותם למנהלת. בדרך לכיתה, נתקלתי בבנות מעניינות. "אה, אז את הילדה החדשה!" אמרה הבלונדינית. היא לא ממש נראית חברתית. אמרתי: "כן, של…" "ממש לא מעניין! אני אמבר, זאת איה, וזאת דניאלה. תתרחקי מהמושלמיות שלנו." היא קטעה אותי ודחפה אותי מהמעבר. "צריכה עזרה?" שאל קול. "א-אתה?!" שאלתי. רן! החנון הטוטאלי מהתיכון הקודם! "לא, לא, זה בסדר." אמרתי לו וניקיתי את המכנסיים. "אתה.. תקשיב אני צריכה עדיין זמן לבד." אמרתי לו. הוא משך בכתפיו, ואני יצאתי לחצר. "היי אתה!" צעקתי. נער אדום שיער הסתובב אליי. "מה את רוצה?!" הוא שאל. עניתי לו: "עזוב, עם גישה כזאת לא רוצה לשאול כלום." והלכתי. התגלה משהו מעניין.