משנה מקום משנה מזל – פרק 1

"מבט אחרון על החדר, זה כל מה שאני צריכה ברגע זה'..
אמרתי לעצמי בעודי מסתכלת על החדר בפעם כנראה האחרונה.
נעצרתי על המראה, לא כ"כ שמחתי לראות מה שעמד מולי – עיניים אדומות, איפור מרוח וחיוך שבור….
אני באמת לא רוצה ללכת מפה, לא רוצה לעזוב את הבית שלי, הבית שהיה שלי מאז שאני זוכרת את עצמי, הבית ש"עבר" איתי הכל.
אז כן, אני עוברת… עוברת לארץ אחרת, עוברת למקום שונה לחלוטין, למישיגן.
אני לא יודעת למה דווקא לשם, אני רק יודעת שזה קשור לעבודה של אבא.
אני מנסה לחשוב על החיים שיהיו לי שם, עם ילדים חדשים, אהבות חדשות, וחברות חדשות, מנסה ללא הצלחה. אני לא באמת מסוגלת לחשוב על חברות ושאלכס לא תעלה לראשי… אלכס היא החברה הכי טובה שלי מאז הגן, אנחנו תמיד ביחד… כבר 12 שנה שאני לא נפרדתי ממנה. אני לא מאמינה שאני עוזבת אותה, רק המחשבות על כך מעלות בי דמעות, לקחתי את המכתב שהיא כתבה לי וקראתי אותו אולי בפעם ה-500 היום.
'אמה אהובתי..
היום מתחיל פרק חדש בחייך, לצערי הוא לא כולל אותי, אבל אין מה לעשות,זו דרכו של עולם, אנחנו צריכות להיפרד, למרות שמאז שאנחנו בנות 4 לא נפרדנו. אני מבקשת ממך, לא, אני דורשת ממך… אל תבכי, בבקשה, אל תתני לי לזכור ממך פנים בוכות, את הכי מדהימה כשאת מחייכת, אל תתני לאף אחד לחשוב שאת לא. את עוברת למקום מדהים, דודה שלי גרה שם, הייתי שם פעמיים, זוכרת? הבאתי לך את המשקפיים שאת כ"כ אוהבת….' לקחתי הפסקה והסתכלתי על המשקפיים שהיו מונחות יפה על התיק שלי, אני באמת אוהבת אותם, הם האהובים עלי… נאנחתי עמוקות והמשכתי לקרוא 'אז אין לך מה לחשוש, חוץ מזה… אמריקאים הם עם חתיך (; אז אני רוצה שתלכי, תקרעי את העיר, תכבשי את כולם, תראי להם מה זה ישראל! מה זאת תל-אביב! ^^
אנחנו עוד נתראה, שלא תחשבי שלא, שלא תחשבי שעכשיו זו הפעם האחרונה שתסבלי ממני, ילדה את חיה בסרט אם את חושבת ככה.. בשביל להפריד אותי ממך צריך מלחם D:…. לפני שאני אתחיל לבכות שוב, אני חושבת שאני אפסיק את המכתב פה, אני מצפה לאינבוקס נחיתה עמוק וחופר כשאת מגיעה, מי ישב לידך, את מי הכרת, את מי כבר הספקת לנשק ? (;
אני אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך כבר מעכשיו, שתזכרי שאני ואת זה לתמיד.
פה בשבילך מתי שאת רוצה, לא משנים לי הפרשי השעות (:
אלכס.'
סיימתי לקרוא עם נהר דמעות שזורם מעיני וחיוך רחב על שפתיי, רק היא תדע מה להגיד בשביל לגרום לי לחייך.
שמתי את המכתב בחזרה בתוך התיק והלכתי לשטוף פנים, אין לי כוח לשיחות העידוד של ההורים שלי אם הם יראו אותי בוכה… אחרי רבע שעה בערך שנשארתי בשירותים לתקן את האיפור לקחתי את התיק וירדתי למטה, אימא ואבא הסתובבו כמו משוגעים, כנראה מחפשים משהו… השיחה בניהם התנהלה בערך ככה :
"בן, איפה שמת את הדרכון של אמה ?"
"על השולחן" "אתה בטוח? לא ראיתי אותו שם"
"כן, הוא שם, מתחת לדרכון שלי"
"הא, כן, ראיתי, אוקי.. ואיפה שלך?"
"את השנייה החזקת אותו קטי"
"הא נכון… אז, אנחנו מוכנים לצאת ?" "
כן." ישבתי על המדרגות והתחלתי לצחוק, רק אימא שלי יכולה לנהל שיחה כזאת… כן, מה לעשות? זאת המשפחה שלי, ואני אוהבת אותם כמו שהם, למרות שהם מנסים להרוס לי את החיים.
טוב, ברגע זה מה כבר אפשר להגיד ?
Michigan? Here we come……. I guess.