מצולות-פרק 1-הקבר

"מרי, תתעוררי כבר ישנונית!". גער ג'ים, שכבר היה לבוש ומסורק. "היום הולכים לים, שכחתְ?" השעה הייתה שעת בוקר מאוחרת והשמיים היו שטופי שמש.
"תן לי להתאושש, עוד לא פקחתי עיניים!" אמרה מרי ברוגז.
"ילדים, תתלבשו ובואו לעזור לי." נשמע קולה של אמא מהמטבח.
"ג'ים, ישנת טוב הלילה?" שאלה מרי בדאגה משהו.
"כן, למה?" שאל ג'ים באדישות.
"היה לי סיוט, אני ואתה הלכנו לים ונהרגנו על המקום, הבנתָ?"
"טוב, אבא אמר לי להעיר אותך לא להיות החברה- הכי-טובה- שלך." אמר ג'ים בתוספת גיחוך קל. הם בדיוק התחילו לארוז כשאמם נכנסה לחדר.
"את בסדר מרי? את נראית מודאגת." אמרה אמם.
"סתם חלום רע". אמרה מרי אך מחשבות רדפו אותה שוב ושוב.
הם חיכו לנסיעה הזו הרבה זמן. הפעם האחרונה בה נסעו לים הייתה לפני זמן רב.
"אתה זוכר את הפעם האחרונה בה נסענו לים?", שאלה מרי בהיסח דעת.
"או, כן, אני זוכר. איך אפשר לשכוח?", השיב לה ג'ים, בשיא הרצינות.
"הסימן שראינו בחול", המשיך ג'ים," את מאמינה שיש קשר בינו לבין הצונאמי?".
"יכול להיות", השיבה מרי, "הוא לא היה שם במקרה…".
"אבל זה לא יכול להיות! אנחנו לא היינו היחידים בחוף באותו היום, גם אבא ואמא היו. צעק ג'ים.
"שקט, הם עוד ישמעו אותך" לחשה מרי.
"הם לא זוכרים את זה, הם אמרו שלא היה שום סימן וגם לא צונאמי. אף אחד לא זוכר, אפילו אנחנו לא בטוחים שזה היה אמיתי." המשיך ג'ים.
"קדימה, ילדים! אנחנו יוצאים עכשיו!", הילדים שמעו את אמם.
ג'ים כבר הגיע לפתח החדר כאשר שם לב שמרי לא אחריו. היא צפתה בחלון בהפתעה.
"מה קרה?", שאל ג'ים.
"כלום", השיבה מרי, "הייתי בטוחה שראיתי משהו…".
"מה ראית?", שאל ג'ים.
"לא משנה", השיבה מרי חפוזות.
הם לקחו את המזוודות ויצאו החוצה.
*
מרי אקווס תמיד השתעממה מנסיעות. עד היום. מחשבות רדפו אותה כל הנסיעה; הצונאמי, הסימן על החול, החלום. פתאום הכל נראה הגיוני. זה הולך לקרות שנית.
"תסתובבו! תחזרו! בבקשה, אתם לא מבינים!".
"מרי, תירגעי בבקשה", אמר אבא, "בתחזית אמרו שהים יהיה שקט."
אבל מרי ידעה שזה לא יקרה.
*
ג'ים כמעט נרדם. הנוף פשוט לא השתנה. מרחבים אדירים של דיונות חול. אבל, רגע, מה זה?
*
לפתע מרי הבחינה בזה. בין המרחבים של דיונות החול צצה חלקת דשא. אבל הדשא הוא לא מה שעניין את מרי.
גוש אבן מוזר המעוצב בצורת מצבת קבר הוצב במרכז חלקת הדשא הקטנה. כאילו מן האוויר החלו אותיות מסתלסלות בכתב לא מובן להיחרט על פני המצבה. הזמן קפא. מרי הרגישה כאילו מישהו כיבה את האור. חוץ מהמצבה כל העולם היה חשוך וקר. אדים לבנים יצאו מן האדמה.
לפתע הבינה מרי את משמעות המילים שעל המצבה.
על המצבה נכתב:
"כאן נחה מרי אקווס.
תאריך פטירה: עכשיו"