פרולוג

הקדמה:
הוא התעורר במהירות ושפשף את עיניו העייפות.
הוא מיהר ללבוש את החליפה הפשוטה ואת המכנסיים.הוא התבונן דרך החלון בעצב רב.
המונית כבר חיכתה לו למטה.הוא ירד למטה ועלה על המונית,מיעט בדיבור.
הוא הגיע למקום ההלוויה במהירות,נאספו שם המון אנשים,חברים ומכרים ובני משפחה.
הוא הרגיש אשם כבד בליבו,והרגיש שעיניים מאשימות ננעצות בו בהיחבא.
אילו רק היה יכול לשנות את זה,את מה שקרה.אילו רק הוא לא היה מת. הכל התחיל מעניין כל-כך פשוט,ועכשיו הוא הסתבך.
ירד גשם זלעפות והוא נרטב כולו,הוא הרגיש שזה הגיע לו.
הכל התחיל לפני ארבעה חודשים…