ליטל ט׳ינגס פרק 3-ההודעה ששינתה את החיים שלי – סיפור על וואן דירקשיין

"זאיין .. קרה משהו ? אני עשיתי לך משהו?" שאלתי בתמימות בדרך לסלון
"לא, לא קרה כלום.. את יכולה ללכת!" אמר
"מה יש לך?!" שאלתי
"כלום ולך?" אמר
"לא רוצה לדבר איתי לא צריך!" אמרתי והלכתי
מה הוא רוצה?!?!!? אוף.
חזרתי ל'סיור' ועמדתי ליד הארי, הוא החזיק לי את היד שוב♥
ראיתי שזאיין הסתכל עליי
החזרתי לו מבט קר
הוא המשיך את דרכו לסלון, הוא רוצה ככה? בסדר. מעכשיו אני אפילו לא ינסה לדבר איתו
"תגידו .. מה קורה לזאיין היום? שאל לואי בתמיהה
"לא יודעת.. גם אלי הוא מתנהג ככה, איך אתם מסתדרים איתו תגידו…?" שאלתי
"אוי" מילמל ליאם
"מה אוי?" שאלתי מבולבלת
"לא.. כלום .. אני אלך לדבר איתו" אמר ליאם
נישק את לי בלחי "כבר חוזר" אמר

״אוכלללל!״ צעקו נייל והאנה ביחד
פתאום נשמע צלצול הטלפון שלי – 'give your heart a break' של דמי לובאטו ❤
״צלצול יפה״ אמר נייל בחיוך שובב כשהוא מסמיק, האנה הסתכלה עליו במבט רצחני, ״איזה יפה האנה, נכון ?״ ניסה לצאת מזה בשלום .. ״ חנפן אה..?״ נייל הסתכל עליה במבט לא מבין ״מי אמר שאני לא אוהבת את זה ?״ קרצה לו והוא הסמיק.. איזה חמודים ! שני טיפשים שאוהבים לאכול !
״ טוב יאללה חתונה״ צעק לואי , כולם צחקו..
״טוב יש לי שיחה לענות לה ..״ אמרתי והתרחקתי מהם קצת .
״אריאנה אהובה, אנחנו צריכים לדבר״ קבע עובדה כשקולו רועד
״קרה משהו? אבא?! הכול בסדר ?״ שאלתי בלחץ
״אני .. את צריכה לבוא לבוא .. עכשיו, יש לי משהו חשוב להגיד לך״ אמר ושמעתי שקשה לו לדבר. ניתקתי את הטלפון עם דמעות בעיניים שלי, פשוט ככה. ״אני חייבת ללכת״ אמרתי מתקדמת לכיוון הדלת ״רגע״ קרא הארי, אבל לא עניין אותי שום דבר , פשוט רצתי, אני בדרך! לדלת ראיתי את זאין בוהה בי, לא עניין אותי.
תפסתי מונית די מהר והגעתי הביתה. שנכנסתי הביתה ראיתי את המשפחה שלי יושבים ובוכים. לא רק את אבא שלי ואחותי אמנדה! כולם .. סבים וסבתות , דודים ודודות, אחיינים ואחייניות, כולם היו שם.
התקדמתי לכיוון אבא ושאלתי אותו מה קרה
״Im sorry honey" אמר בוכה, ראו שהוא בכה לפני, והרבה, עיניו היו אדומות. אף פעם לא ראיתי את אבא בוכה, נשבר לי הלב באותו רגע. ״זה אמא, היא ..״ אמר מגמגם
״היא לא איתנו יותר״ אמרה אחותי אמנדה במהירות כשעוצמת את עינייה ודמעות זולגות על לחייה.
״אז איפה היא ? היא הלכה לאנשהו?״ שאלתי מבולבלת.. ״תענה לי!״ דרשתי לאחר כמה שניות של שקט, ״״הלכה.. בערך .. היא נפ-נפטרה אריאנה, נפטרה!״ אמר בקושי
״אני מצ-״ אמר וקטעתי אותו
״אני לא רוצה לשמוע״ אטמתי את אוזניי ורצתי החוצה, רציתי ללכת רחוק, לא אכפת לי לאן, רחוק מהבית. לא רציתי לשמוע יותר!
נזכרתי בהארי.. בדקתי את הפלאפון.. 10 שיחות שלא נענו, 2 מלי , 3 מהאנה ו-5 ממספרים שונים שלא זיהתי התקשרתי ללי – היא לא ענתה, התקשרתי להאנה וגם היא לא ענתה.. התקשרתי למס׳ שלא זיהתי..
״מי זה?״ שאלתי, עדיין בוכה.
״הארי, אהובה, מה קרה?״ שאל מופתע
״אתה יכול לבוא לקחת אותי ?״ שאלתי
״ברור״ ״איפה את?״ הוסיף
״אני לא יודעת, אני לא יודעת.. רגע אני רואה פה מבנה .. זה סטארבאקס.. אני ליד הסטארבקס״ אמרתי
״אני בדרך .. אני כבר שם״ אמר בטון דואג, התישבתי על המדרכה עם הרגליים על הכביש ופשוט בכיתי, מה זה נפטרה ?! היתי כל כך מבולבלת.
מישהו חיבק אותי מאחורה- הסתובבתי וראיתי את הארי ופשוט התפרקתי ובכיתי יותר, חיבקתי אותו חזק חזק, לרגע חשבתי שנחנק אז שיחררתי קצת אבל כששיחררתי הוא רק חיבק אותי חזק יותר. ״Im with you" לחש ״thank you" אמרתי בוכה
ישבנו על המדרכה בערך שעה מסתכלים על הכוכבים, על השמים. ״אנחנו יכולים ללכת?״ שאלתי אותו מחזירה את מבטי אליו ״ברור אהובה״ קם והחזיק לי את היד, התהלכנו לכיוון המכונית. ״היא נפטרה..״ הוצאתי את זה בדרך למכונית,
״אימא שלי..״ ״נפטרה״ הוספתי מסיטה את מבטי אל הרצפה כשעיניי פקוחות, הוא הרים את ראשי והסתכל לי עמוק בעיניים ״Im sorry" אמר מסתכל עליי עמוק בעיניים ״yeah.. Me too" אמרתי והסתכלתי לו בעיניים והנהנתי בראשי.
נכנסנו למכונית ונסענו. נכנסנו אל הבית כשהארי אוחז בידיי וראיתי את זאיין יושב על הספה ורואה טלוויזיה הוא הסתובב וראה אותי בוכה, פקח את עיניו וקם לכיווני, חיבק אותי ושאל אותי מה קרה.. הופתעתי.. מה אכפת לו ממני ?
״אני.. אני בסדר ״ אמרתי שזלגה לי דמעה, הוא ניגב לי את הדמעה חייך אליי חצי חיוך וחיבק אותי שוב. הארי לחש לו משהו ואז עלינו לחדר שלו, התישבתי על המיטה מנסה לעכל הכול. נשכבתי על המיטה עוצמת עיניים כדי להימנע מכל הכאב שבמחשבות, הארי נישק לי את המצח וישב לידי , מלטף את ראשי עד שנירדמתי .