עולם מושלם פרק 4 חלק א

אני קמה בבוקר משנתי,עדיין מטושטשת מהשינה,כמעט ושכחתי שאני כאן,בשדה.
אני קמה מהאדמה,מתמתחת.
"בוקר טוב" אומר דוי,אני נבהלת," מה אתה עושה כאן?לא הלכת אתמול?".
הוא ניראה מאושר כי הצליח להבהיל אותי.
"קודם את צריכה לענות לי על השאלה של אתמול.איך קוראים לך?"
אני לא עונה,הוא הבהיל אותי ואני לא מוכנה לומר לו מילה עד שיומר לי מדוע חזר.
"נו?" הוא שואל.אני מפנה את מבטי,"את רוצה לומר לי את שמך?" אני הולכת לכיוון הסוסה שלי ושומעת את צעדיו אחריי.
"מה יש לך… חשבתי שהיה לנו כיף אתמול ביחד",הוא עכשיו צועד לצידי,אני מאיצה את קצב הליכתי.
"את רוצה שאני יענה לך על השאלות שלך?"הוא ממשיך "אז תסתובבי,אני לא יכול לדבר אל הגו שלך,אני צריך לראות את פניך",אני מסתובבת אליו,אנחנו עומדים פנים אל מול פנים,עיניי נעוצות בשלו,אני לא מרפה,אני לוחצת עליו,שיתחיל לדבר.
"טוב…"הוא מתחיל ואומר "ההורים שלך..הם נורא דאגו לך,הם הגיעו אל ביתי עם הזריחה,אמרו שאת נעדרת מאז אתמול אחר הצהרים,כמובן שידעתי שאת כאן,וידעתי שאת לא רוצה שהם ידעו את זה אז לא אמרתי להם שאת כאן רק אמרתי שאני אמצע אותך בשבילם ושהם יכולים להיות רגועים," השפלתי את מבטי,לא ידעתי שהוריי כל כך דואגים לי,חשבתי שהם יהיו שמחים אם העלם אחרי הבושות שעשיתי להם אתמול בקבלת הפנים."אני צריכה לחזור עכשיו" אני אומרת.
"את לא חייבת….אחרי שיצאתי מביתי פגשתי את אחותך ואמרתי לה שלא תדאג כי את תהיה איתי אחרי שאמצע אותך".
"אני לא חייבת ללכת..אני רוצה ללכת" אני אומרת.
"לפחות תומרי לי את שמך?"
"אלוריה,השם שלי הוא,אלוריה" .
אני עולה על הסוסה "להתראות"אני אומרת לדוי,"להתראות,אלוריה" הוא עונה.