הפגיון | פרק 5 : המוודה .

התעוררתי . לפחות אני חושבת שהתעוררתי .
הכל מסביבי היה חשוך , כלום לא הופיע . לא הייתה סביבה , ולא קרן אור אחת . זה לא משנה עם אסגור את העיינים או לא , כי הכל אותו דבר .
שום פחד לא תקף אותי , שום זיכרון לא נטפל אליי , הכל ריק .
שיפשפתי את עייני , מצמצתי בהם בעדינות והתחלתי ללכת לתוך הריק .
פוסעת בצעדים גדולים , עוברת קילומטרים רבים , בשום מקום .
הייתה רגועה לגמרי , זה שנים רבות . שום רגש לא הפריע לי , הכל היה שקט , הכל היה מהול בדממה והדבר היחידי שהרגשתי זה נטולת כל דאגות – רגועה לגמרי .
נשמתי ונשפתי , הכל ברוגע מוחלט . לא הייתה לי סיבה להילחץ .
לא הייתי מודעת לכלום , אבל תוך כדי הייתי מודעת להכל . אני מניחה שזה לא אפשרי בכלל , אבל לא אכפת לי . אין לי שום דאגות .
ומה עם קתנת ? פתאום באה השאלה , מה איתך ? אני שואלת את עצמי , מבליטה כל אות ומושכת אותה . לא , משהו אומר לי , את רגועה לגמרי . אין פה ממה לדאוג . אני קולעת את שיערי לצמה מחדש , למרות שאיני רואה כלום . רק חושך , אפל ומפחיד . אני מרגישה ושומעת איך כל שערה נכרכת על אחרת , ברעש מחוספס . הכל מעורפל וחשוך , כולל את מחשבותי .
אני צועדת כבר הרבה זמן , אני אומרת לעצמי , אולי כבר קילומטרים רבים . אבל לא אכפת לי , קול אחר אומרת לי , אני פה – ופה אין שום דבר רע , שום דבר שיזיק לי . אני לא דואגת , אני משפשפת את עייני , כאילו התעוררתי מתרדמת . ואז ראיתי הבזק אור סגול . כמו כוכב נוצץ , הוא משמיע קולות עליזות ושמחה , חיוך חושף שיניים נקבע על פניו . הוא קורא לי , מזמין אותי ללכת איתו . ואני , אני לא דואגת ולא ממהרת , לא מודעת לעצמי , הולכת אחריו בצעדים כבדים ונטולים אחריות .
הכוכב המתוק , הוא כרגע האור . אני נאחזת בו , בראשי , והולכת אחריו כמהופנטת מעורפלת . אני מנסה לגעת בו , אני שולחת יד כבדה , אבל אני מפספסת , והדבר היחידי שאני מקבלת כתגובה הוא חיוך גדול עד כדי פחד . אבל שום דבר לא מפחיד אותי , אומר לי הקול , הכל בסדר .
לפתע יש לי מין תחושה שזה הכוכב . " אתה .. " אני מנסה להאשים אותו , " יפה . " הרוגע משתלט עלי וזה מה שהוצאתי מפי . אני לא מרגישה אכזבה , אני רגועה .
ומה עם פראוס וקתנת ? אני שואלת את עצמי , מי אלו ? אני עונה לשאלתי , באמת שאני לא יודעת . התת מודע שלי מבולבל ומבולגן , אולי אפיל ומעורפל , אבל אני לא נותנת לכך להשפיע עלי . אני ממשיכה לצעוד אחרי הכוכב המוזר , כבדה ואיטית , חיוך מטופש על פני .

"ש- שלום !" קורא איש זקן , שיער שיבה לבן על כל פניו – מזקן עד שיער ואפיל ושפם . הוא נראה כ'כ נחמד . אני מהנהנת לשלום , ומזדקפת .
" את מעורפלת כרגע , " אומר , ממש כאילו מלגלג עליי , ואני ממשיכה להנהנן . זה לא מפריע לי .
" ואני המוודה . " ממשיך , ואני רק מנהנת לאישור ומתיישבת על הריק . האיש יושב ליד אגם קטן , שלפתע הופיע בשדה הראייה שלי . הוא מוקף בירוק , ואבנים קטנות מקשטות את זוויות האגם – והכל מסביב , חשוך . אני לא מפחדת , אומר קול , אני חזקה , הכל בסדר . ממשיך הקול להרגיע אותי , וממש כמו סם מעביר בי תחושות מעורפולת . " התפקיד שלי זה לעזור לך להחליט – ואני הולך להחזיר לך את השפיות !" קרא , ממש שמח . לא הבנתי אותו , אני לא שפויה עכשיו ? אבל כ'כ נחמד ככה , ללא דאגות . אני מהנהנת ומחייכת חיוך מתוק , אין לי מושג מה קורה כאן .
האיש נקש בידו , והקול העביר בי צמרמורת מרעידה , וגלים חצצו בי את הדאגות , שוזרים בי את החיים מחדש , את המודעות . אני מנערת בראשי , ומתחילה להחניק את כל הכעס שלי , אני כ'כ רוצה לצעוק ולצרוח , אבל אינסטינקט אומר לי , לא , פשוט אני ממש יודעת שלא .
זה משגע אותי .
" הו , עכשיו אפשר לנהל שיחה נורמלית !" צועק בשמחה , מעביר את ידיו במעגלים , והתנועה מרחיבה את השטח . אני נלחצת , ופחד וחוסר מודעות משתלטים עליי , כמעט עד שאני צורחת וצועקת , אבל הקול עדיין נמצא בי – הכל בסדר , לוחש .
עכשיו אני יכולה לראות שיום אביבי כאן , הציפורים מצייצות והאגם שופע בעלי חיים מתוקים שנהנים מהרטיבות שגומאים ביום החם הזה . האיש , שקורה לעצמו המוודה , מושיט לי קערת מים .
חשדות נוגעים בי בקצות האצבעות כאשר אני לוקחת אותה , ולפני שאני שותה אני מריחה את המים , כדי לדעת שאין שם שום רעל . האיש מחייך אליי , ולאחר שאני מסיימת לשתות מתיישב מולי .
" שלום לין ! כמה זמן חיכיתי לך !" אמר , ואני באתי לפצוח בשאלות , להמטיר עליו הכל , שישבו בבטני בחוסר שקט , אבל הוא עזר אותי עם ידו – " כבר אסביר הכל , שקט עכשיו . " סמכתי עליו , משהו בי אמרלי לסמוך עליו . הבטן שלי אמרה לי לסמוך עליו , ואני מקשיבה לבטן שלי . אם היהי רוצה לפגוע בי לא היה מחזיר לי את השפיות .
" את והדרקונים .. מקסימים . אז שלום , אני המוודה . כמו שהזכרתי כבר , את צריכה להחליט , לשמור את כוחותייך כמתלמדת או לזרוק אותם לפח ולהתעלם מהם . מה זה מתלמדת ? אוקיי , את מכירה את קתנת , ורכשת חיבור מסויים . הוא בחר בך , וכל פעם שדרקון בוחר באדם מתבצע שינוי כלשהו . במקרה שלך , נהפכת למתלמדת , שזה אומר שאת הולכת ללמוד קסמים ! איזה כיף , מעכשיו , קתנת הוא החבר הכי טוב שלך . יש לשניכם קשר מוחי הדוק . וואו , בטח הטלתי עלייך הרבה מאוד מעמסה , אבל לא נורא . אתם הולכים למסע התלמדות עצמית , שבו אני אתלווה אליכם ! איזה כיף !" צווח בקול . ההלם הכה בי ולא הצלחתי להשכיל מילה , חוץ מ – " מקסים . " ואז פרצתי בבכי תמרורים .