תקועים במקום הכי לא צפוי…(20-21) מזל טוב לואהה!!

~מנקודת מבטו של לואי~
"בוקר" אמרתי והערתי את נורה
"אוי עוד חמש דקות" מלמלה בעיניים חצי פתוחות
"נו קומי" אמרתי בקול ילדותי
"אומייגד מה התאריך היום??" שאלה וקמה בהפתעה
"ה……24 בדצמבר?" אמרתי בחיוך ענק
"אהההההה מזל טוב!" נפלה עליי בחיבוק ונתנה לי נשיקה בלחי
"זהו?" שאלתי עושה את עצמי מאוכזב
היא חייכה חיוך קטן ונישקה אותי נשיקה קצרה בפה
חייכתי אליה, היא באמת אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים
"יאללה נעיר את כולם?" שאלתי בתחמנות
"אווו זואי ישנה שוב על הארי" אמרה בחיוך
"שובבים" אמרתי ונורה צחקקה. אני לא באמת חושב שקרה ביניהם משהו
"יאללה בוא" אמר והקימה אותי
הדלקנו את האור וזה גרם לכולם למלמל ולהתהפך
זה היה כמו לראות חבורת זחלים על הרצפה
"שלוש ארבע ו……" אמרתי ואני ונורה צעקנו את הצעקה הכי חזקה שלנו
נפלנו על הרצפה בצחקוקים וכולם התעוררו כאילו קמו מסיוט
"לואי…מזל טוב" אמרה ג'יין בישנוניות
"תודה" חייכתי וחיבקתי אותה
"לואי!!!" קפצו עליי כולם, כלומר זאין נייל וליאם
הארי וזואי עדיין לא התעוררו…. מוזר …. >_<
"מזל טוב!!!" הם חיבקו אותי ונורה וג'יין חייכו בצד
קראנו להן לבוא לחיבוק והן נמחצו איתנו
~מנקודת מבטה של זואי~
"מזל טוב!!" שמעתי קולות מוכרים כמתוך חלום
רגע היום הולדת שלי עבר לא? פקחתי עין אחת וראיתי את כולם מתחבקים
אההה נכון ללואי יש היום יום הולדת!! רגע…. אבל… איפה הארי??
"בא לך לקום לי מהרגליים?" שאל הארי
הסתובבתי ו… שוב?? נרדמתי להארי על הרגליים…..
"אוי סליחה…" אמרתי "למה לא הערת אותי?" שאלתי
"לא היה לי נעים" אמר באדישות "רגע…." הוסיף, מהרהר
"מה?" שאלתי מסתכלת לעברם
"מה התאריך היום??" שאל בתקיפות
"ה24 לדצמ-" לא גמרתי והארי כבר צעק
"לואייייייי מזל טובבבב!!" אמר הארי וחיבק אותו
"תודה" אמר לואי מחייך חיוך רחב
"מזל טוב!" התקרבתי אליהם וחיבקתי את לואי ואחר כך את נורה וג'יין
"חח תודה" אמר לואי וחייך שוב
"הכל בסדר שם?" שאל סיימון
"כן לואי בן 21 היוםם!!" צעק זאין
"אני יודע" אמר סיימון "מזל טוב לואי" הוסיף בקול אבהי
"תודה" אמר לואי שמענו עוד צעדים מתקרבים
"מזל טוב לואי!" צעק פול, לואי צחק מה שהוביל את כולנו לצחוק (*כי לנסיך יש צחוק מדבק*)
"תודה" אמר לואי שוב……
"טוב מוכנים??" אמר סיימון ונשמע בקולו שהוא מחייך
"למה?למה?למה?" שאל נייל וקיפץ בחיוך
"חכו שנייה" אמר פול שמענו את הצעדים מתרחקים
"לאן אתם הולכ-" התחיל ליאם להגיד אבל בום ענק קטע אותו
כולנו נפלנו על הריצפה עם הידיים על האוזניים
נורה וג'יין נצמדו אחת אל השנייה ואני התקרבתי אליהן
הרמנו את ראשנו ולעיננו נגלו הפרצופים המחייכים של סיימון ופול
"סיימון!!" קפץ עליו הארי בחיבוק ואחריו כל השאר
"פוללל" הם חיבקו גם אותו
אני ג'יין ונורה נשארנו במחסן מתקרבות באיטיות לעבר החופש
"אבל….. מה עכשיו?" שאלה נורה את לואי

פרק 21 (הגיל המושלם של לואי!!)
~מנקודת מבטה של זואי~
"אין מצב שאני מוותר עלייך" אמר לואי לנורה בחיוך
"אוווווו" אמרנו כולם…. כולל סיימון ופול
"טוב בנים… המפתחות של החדרים" אמר פול ונתן להם את המפתחות
"אהה ו… בנות קחו זה בשבילכן" אמר סיימון קרץ לנו והוא ופול הלכו
"מפתחות לחדר" אמרתי בחיוך והחזקתי בידיי את הצרור המנצנץ
"יששש" צעק לואי וחיבק את נורה, היא נישקה אותו נשיקה קצרה בפה
"טוב נורה את נשארת כאן?" שאלתי אותה
היא לא ענתה לי אז קיבלתי את זה כתשובה חיובית
"אממ זואי יהיה בסדר מצדך אם גם אני יישאר כאן?" שאלה ג'יין בחיוך קטן
"כן בטח" אמרתי "אני עולה לחדר, תעלו אחר כך" החזרתי להן חיוך
עליתי לחדר, שדרך אגב היה ענק, על המיטה היו מצעים נקיים מזמינים ולבנים
בדקתי את הארונות הם היו מלאים בבגדים של שלושתינו
הלכתי לכיוון המטבח הקטן על השולחן היה פתק:
'זואי נורה וג'יין,
מקווים שתהנו מהחדר שלכן לשבועיים הקרובים,
מתגעגעים מאוד ואוהבים,
השארנו לכן כסף במגירה התחתונה בארון למקרה שתצטרכו,
(או שסתם תרצו לצאת לבלות)
הבגדים מסודרים בארונות, נא להשאיר מסודר
גם המטענים של הפלאפונים שלכן נמצאים בארון,
נא לשמור על קשר!! נורה הלפטופ שלך על המיטה,
שוב, מתגעגעים ואוהבים,
ההורים שלכם!'
דמעה קטנה זלגה על לחיי שנזכרתי עד כמה אני מתגעגעת להוריי וכמובן לאחותי הקטנה,רייצ'ל.
הדמעה הפכה לכמה דמעות ונשכבתי על אחת המיטות שהמכתב בידיי
"הכל בסדר?" שאל קול מוכר ליד הדלת
אוי השארתי אותה פתוחה!!חכמה מזל שזה לא איזה אנס או גנב!!
"כן" אמרתי ומחיתי את הדמעה הבוגדנית שזלגה על לחיי
"שקרנית" אמר הארי
חייכתי חיוך קטן והתיישבתי על המיטה
הארי התיישב לידי בלי שום הזמנה, לא שזה הפריע לי
"אני די מבין אותך.. עם כל סיבובי ההופעות גם אני מתגעגע למשפחה שלי" אמר וחייך חיוך מנחם
"אני לא הייתי מצליחה לשרוד כל כך הרבה זמן בלעדיהם…" אמרתי
"יש לך איזה טיפ בשבילי?" הוספתי בהומור
"תתקשרי אליהם המון ותדברי, אל תשמרי בבטן כי זה לא עוזר" אמר כמו מומחה
"תודה" חייכתי והדמעות הפסיקו
"אם את צריכה משהו את יודעת איפה החדר שלנו?" שאל הארי
"כן" עניתי קצרות וחייכתי, ראיתי את המספר על המפתחות שלהם
"טוב, אז תתקשרי אליהם אפילו עכשיו" אמר בחיוך וקם לכיוון הדלת
"תודה שוב" אמרתי בחיוך שהתרחב יותר ויותר
"אין על מה" אמר ונעלם, סגרתי מאחוריו את דלת החדר וחייגתי להוריי