" I will not let you fall " פרק 10

מחקתי את החיוך מפניי .
"מה?" גימגמתי בשקט .
"אחי החורג הוא זה שדקר אותך" אמר בנימה שקטה יותר .
עמדתי שם קפואה ולא יכולתי לזוז , הרוח הקרה הצליפה על פניי .
הרגשתי איך הבטן שלי מתכווצת ,והצלקת מעקצצת מתחת לשכבות הבגדים .
הדמעות זרמו על לחיי .
"את לא מבינה מה עבר עלי מאז , אני לא התכוונתי ששום דבר מזה יקרה" אמר לי .
"את לא יודעת איך זה , אני נקרע בין שני הדברים , בין האמת לשקר , אני מנסה לומר לך 'לא' אבל הגוף שלי ממשיך להגיד לך 'כן' , מנסה להגיד לך 'לעצור' אבל אחרי שהתנשקנו השפתיים שלך השאירו אותי חסר נשימה " אמר .
הכאב השתקף בעיניו הירוקות , למה הוא עושה לי את זה ?
נשמתי נשימה עמוקה והדמעות לא הפסיקו לזרום על לחיי ולהיספג בחולצה .
"ואני אקום בבוקר " המשיך לומר , "כנראה שאני אשנא את עצמי " אמר .
"אני אשנא את זה שאני לא מצליח לספר לך מה אני מרגיש , ולספר לך את כול האמת" .
"אבל כשאני רואה אותך אני נשאר חסר מילים, המראה שלך מהפנט אותי ".
"את כמו סמים עבורי , מהסוג המיוחד שייצרו רק עבורי " אמר לוק .
לא הצלחתי לזוז , המילים שלו נכנסו מאוזן אחת ויצאו מהשנייה, קפאתי במקומי ונעצתי את עניי ברצפה עוקבת אחרי עלה קטן שאיבד את דרכו ברוח , הדבר היחיד שרץ לי במחשבות זה , אח שלו דקר אותי? בקושי הצלחתי לעכל את זה .
הוא התקדם אלי צעד אחר צעד , לקחתי צעד אחד אחורה , צעק אחד הרחק ממנו .
"בבקשה לא" מיררתי בבכי , "רוז" הוא אמר והביט בעניי וראיתי רק כאב .
הסטתי את עניי מימנו , "פשוט תניח לי , תעזוב אותי בשקט " אמרתי ורצתי משם .
חציתי את הכביש ונכנסתי אל הבית , עניי כמו שני בארות עמוקות לא הפסיקו לנזול והכתימו את חולצתי בדמעות .
טרקתי את דלת הכניסה אחרי , ונעלתי את הבריח .
נפלתי על הרצפה וחיבקתי את ברכיי , ובכיתי ראייתי היטשטשה מרוב דמעות .
מייקל ישב בסלון וצפה במשחק כדורגל .
הוא שמע כנראה את הבכי שלי ורץ הישר אלי .
"מה קרה ?" שאל והרים את ראשי כדי שאני יביט בעניו .
לא הצלחתי לדבר , הדמעות נזלו מעניי וגוש חנק את גרוני .
"הוא פגע בך?" שאל מייקל עם מבט של שנאה בעיינו .
הנהנתי והתפרצתי בבכי חזק יותר , מייקל התיישב על הרצפה לידי וחיבק אותי .
"בן זונה" קילל , וידעתי שהוא מתכוון ללוק .
הדמעות שנשרו מעניי נספגו והכתימו את חולצתו הנקייה של מייקל .
הוא חיבק אותי חזק יותר ואימץ אותי לחיקו , הוא ניגב את הדמעות שזלגו מעניי , אבל הדמעות המשיכו לזרום .
אי אפשר לתאר את הבגידה שחשתי מלוק , כול הזמן הזה הוא שיקר לי .