סודות של העבר-פרק 10 חלק א

"קדימה כולם, השערים עוד מעט נפתחים" אמרה המורה מיכל. כל התלמידים "שעבדו" בבית הקפה נשארו בכיתה וכעת נעמדו ליד החלונות.המוני אנשים כבר נאספו מחוץ לשערים. המנהל דינג יצא לעברם, אמר כמה מילים ופתח את השערים.
ברגע שהשערים נפתחו, צנח שלט מחלון כיתתם והודיעה :" בית קפה, עוגות ועוגיות.. ועוד. רק בכיתה ח'1 " השלט היה צבעוני וססגוני, והם ראו כמה אנשים מרימים את מבטיהם לעבר השלט ומתלחשים.
"אמרתי לכם שזה היה רעיון טוב לתלות שלטים." אמר אחד התלמידים. סוזן הסתובבה לעבר הקול וראתה את מארק. הוא היה עטוף בסרטים והיא ניחשה שהוא היה זה שתלה את השלט. הוא ניסה לעשות כמה צעדים ומעד. הסרטים הסתבכו לו גם ברגליים. סוזן התקדמה לעברו ועזרה לו לקום.
"תודה" אמר מארק. היא שלחה יד לשערו והסירה גם משם סרט. גייק שעמד בצד, צפה במתרחש בקינאה בליבו. הרי לא יכול להיות שהיא אוהבת אותו, נכון? חשב בינו לבין עצמו.
"קדימה בנות, להתלבש! כל אחד למקומו. "אמרה המורה " ההצגה מתחילה". כמה תלמידים גיחכו מצד. "המורה את לא חושבת שאת דרמטית מידיי?"אמר אחד התלמידים. "לא אולי רק קצת" ציחקקה המורה וסידרה מפה של אחד השולחנות, שהתקפלה מעלה מהרוח. הבנות יצאו מחדר ההלבשה ושריקות התפעלות נשמעו בחדר. הבנים הסתכלו עליהן ולא הצליחו להוריד את עיניהם. כשכולם התמקמו בתפקידם ניגשה סוזן אל גייק ושאלה "אז, איך השמלה שלי?. " היא לבשה שמלת מלצריות
תכולה ןסינר כיסים לבן קטן שהיה קשור אל חצאית שמלתה. היא הסתובבה וציחקקה בחינניות בעוד גייק חושב על תשובה לשאלתה. "אז…? " שאלה שוב. "את, את נראית מדהים" אמר גייק. פניו נהיו אדמדמות במקצת. הוא רכן לעברה ואמר "את יודעת, חשבתי קצת על מה שקרה אתמול ו- " "ששש"
לחשה סוזן במהירות. היא החזה בידו , הסתכלה לכל הכיוונים ודחפה אותו דרך הדלת שבה הבנות התלבשו קודם לכן.
החדר היה עכשו ריק. סוזן יכלה לשמוע את קולות האנשים הנכנסים לכיתתם. היא נעלה את הדלת ליתר ביטחון והביטה לעברו.
"ששש" לחשה שוב סוזן "אמרתי לך לא להזכיר את זה שאנחנו בשטח בית הספר" היא שמה את ידיה סביב מותניה והעלתה על פניה הבעה זעופה. היא הסתכלה עמוק אל תוך עינו וראתה שהבעתו משתנה לשובבות. היתה לה הרגשה שהיא יודעת מה הולך לקרות ולכן פסעה צעד אחד לאחור,אבל גייק היה מהיר יותר ממנה. הוא תפס בידה וסובב אותה לכיוונו. "גייק ל-" התחילה סוזן לומר אבל דיבורה נקטע כגייק רכן מעליה ונישק אותה. זו היתה נשיקה מלאת תשוקה הרבה יותר מהפעם הקודמת. סוזן לא הצליחה להתנתק מימנו . היא הרגישה את גופו צמוד לשלה. הם המשיכו כך עוד כמה דקות עד שסוזן התנתקה ממנו. היא התנשפה קלות ואמרה "אני שמחה שכך אנחנו מרגישים ושזה לא היה רק טעות אתמול , אבל אנחנו חייבים לחזור." ברגע שסיימה לדבר, נשמע קול נפץ של משהו מעבר לדלת.היא ניחשה שאחת הבנות מעדה ונפלה. " רואה. אמרתי לך, הן זקוקות לי " המשיכה סוזן בדבריה. היא הסתכלה על גייק וראתה שהוא רוצה לומר משהו.
"חייב?" שאל "רק עוד כמה דקות." שפתיו ריפרפו על לחיה ואז על שפתיה אבל היא נסוגה ממנו והתקדמה לעבר הדלת. "לא. קדימה, אני יצא ראשונה. תישאר ליד הדלת כמה דקות, ואז תצא ותחזור לעבודתך." היא פתחה את הדלת, מוודא שאף אחד לא מסתכל ויצאה החוצה. היא נעמדה בפינה מחכה וכעבור כמה רגעים, יצא גייק גם הוא.
" סוזן איפה את? " שמעה סוזן את אחת הבנות צועקת. היא הסתובבה וראתה את נועה מסתכלת עליה במבט קודר. "אז? איפה היית?"שאלה עם הקול החוקר שלה. "מצטערת, לא התכוונתי להעלם להרבה זמן. בסך הכל הלכתי לשירותים " שיקרה סוזן. היא ראתה שנועה מתלבטת עם להאמין לזה או לא , אבל לבסוף אמרה "לא משנה בואי; אנחנו צריכים מישהי שתמלצר . שיר הספיקה לשבור צלחת ואנחנו מפחדים שהיא תשבור עוד דברים." היא הכניסה אותה למטבח והגישה לה מגש עם צלחת ובו עוגה וספל קפה. "שולחן 5, קדימה. ותנסי גישה נחמדה, בסדר? " היא הסתובבה חזרה למטבח, משאירה את סוזן לבדה עם המגש.
סוזן חיפשה בעיניה את שולחן 5 והתקדמה לעברו. בשולחן ישב נער צעיר ביחד עם ילדה קטנה.היא הגיעה לשולחן ואמרה: "בבקשה, עוגת שוקולד אחת וספל קפה אחד " היא הגישה להם את העוגה והקפה. "עם תרצו עוד משהו, או שתרצו חשבון, תקראו לי," המשיכה "קוראים לי סוזן. סוזן אלן."
"תודה " אמר הנער ולגם מהקפה. סוזן חזרה למטבח וכעבור רגע שמעה קריאה "סליחה, אפשר להזמין?"
היא הסתכלה סביבה. רוב הבנות מעדו ונפלו או שברו צלחות ונשלחו לחפש צלחות וכוסות חדשים. היא ניגשה לעבר הכניסה וראתה גבר ואישה מחכים. "בבקשה מכאן." אמרה והובילה אותם לשולחן מספר 2 .
היא הוציאה בשבילם את הכיסאות, חיכתה שהתיישבו ונתנה להם את התפריט. "מה תרצו להזמין? "שאלה ופתחה את פנקסה. הגבר דיבר ראשון. "המ.. בשבילי קפה וקוראסון. בבקשה ". 'קפה וקוראסון' רשמה סוזן
אוקי. וגברתי? " שאלה. "בשבילי עוגת גבינה קטנה בבקשה, ונס קפה עם סוכר בצד." סוזן את ההזמנה.
"אוקי, רק רגע " אמרה ופנתה למטבח. היא ניגשה למיקה שהייתה אחראית על ההזמנות והגישה לה את הפתק. היא לקחה אותו, הינהנה ופנתה להכין את ההזמנה. סוזן חזרה לדלפק וראתה שתור האנשים רק הולך וגדל. ' זה הולך להיות הרבה עבודה ' חשבה בליבה סוזן וניגשה למלאכה. " מה תרצו להזמין?….."

השעה היתה 5 וחצי. היום נגמר להם כבר לפני חצי שעה, אבל לקח להם הרבה זמן עד שסיימו לנקות שם ולספור את כל הכסף שאספו. סוזן היתה שרועה עכשו על אחד הכיסאות בכיתה. רוב הכסף נאסף בזכותה. אם כי היא היתה המלצרית היחידה שעבדה ממש. היו 18 שולחנות בכיתה והיא ונועה התחלקו ביניהן. כל אחת לקחה 9 שולחנות – בעיקר בגלל שרוב הבנות שמילצרו שברו דברים – הן היו עכשו עייפות נורא ומידי פעם כמעט שקלו לישון בבית הספר.
"עשיתן עבודה טובה בנות " אמרה המורה " אני גאה בשתיכן, מאוד." כולם מחאו להן כפיים, והן לחשו
"תודה" בעייפות.
עכשו היא היתה עם גייק בדרכה אל ביתו. בגלל שלא היה להם יום לימודים מחר הם החליטו שהם יעבירו את כל היום ביחד. אבל בגלל שהוריה של סוזן היו מחוץ לעיר, הוחלט שהיא תישן אצל גייק. הם הגיעו לביתו ופתחו את הדלת. בכניסה חיכתה להם מדלן וכשראתה את סוזן נשענת על כתפו של גייק, נחפזה לעברה ושאלה "מה קרה? את חולה? נפלת בדרך?…"
"אני בסדר," קטעה סוזן את דבריה " אני בסך הכל עייפה . זה היה יום מתיש במיוחד." היא הורידה את התיק שלה ומדלן תפסה אותו עוד לפני שנגע ברצפה ." גייק תעלה את סוזן למעלה ותראה לה את הקומה. אני יקח את התיק של סוזן ויחמם לה אמבטיה" אמרה ועלתה במדרגות.
גייק הסתכל על סוזן. "יש לי דה זה וו, "אמר וצחק "זה בדיוק מה שקרה כשאני הייתי בבית שלך. מה זה מין קטע כזה של בנות?" סוזן חייכה חלושות ופלטה ציחקוק צרוד. " אחרייך, אדוני" לחשה והחוותה בידה לעבר המדרגות." בבקשה " אמר .
הם עלו למעלה כשידו של גייק חובקת את מותנה של סוזן וידה את שלו.