בית ספר שונה חלק 2

אחרי שרום ואני התפצלנו, חשבתי קצת על מה יקרה אם זה באמת יעבוד בין ליאור ורום. הוא כבר חולם על זה מכיתה ג'! אני זוכרת את הפעם הראשונה שהוא אמר לי שהוא אוהב אותה. זה היה באמצע כיתה ג', ורונה ואני ישבנו במקום שלנו ודיברנו על המדבקות החדשות שבדיוק הגיעו, פתאום ראיתי את רום נכנס בריצה לכיתה, הוא אמר לי שהוא חייב לדבר איתי. הוא ראה שרונה שם וזה לא מנע ממנו לדבר. "אז מה קרה?" שאלתי. "באתי לחדר המוסיקה ואף אחד לא היה שם, ובגלל שמתחת לכיתה ה' אסור להשתמש בכלים בלי השגחה, אז אמרו לנו להתפצל למגמות שונות, ושמו אותי באומנות." "אוי" אמרה רונה. "כן, זה מה שאני חשבתי בהתחלה, אבל כשהגענו לשם אמרו לכל אחד מאיתנו להתיישב ליד אחד מתלמדי המגמה, ואותי השיבו ליד ליאור, והיא ציירה כל כך יפה! היא גם כל כך יפה ומצחיקה. ואני באמת חושב שאני.. שאני מחבב אותה."
אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול, חשבתי לעצמי והגנבתי גיחוך קטן. בהתחלה כשהוא רק אמר לי את זה, נישבר לי הלב. פחדתי שמישה אחרת תיקח את המקום שלי, אבל אחרי החברות שהיו לו, הבנתי כמה הקשר שלנו חזק.ואני יודעת שהוא המשיך לאהוב אותה כל השנים, אז מגיע לו.
הלכתי אל המטבח וראיתי את אמא עומדת ומכינה לי אוכל. חיבקתי אותה. יש לי את האמא הכי טובה בעולם חשבתי לעצמי. "הי חמודה" אמרה לי אמא בקול חם. "הי אמא! איך עבר עליך היום?" "מעולה מקסימה שלי" "מתי דור בא הביתה?" שאלתי "בשבע בערב חמודה, מסכן איך הוא עובד קשה בצבא."
דור הוא אחי הגדול והוא בן 19 והוא בצבא. הוא האחד הכי טוב בעולם! הוא גם למד בבית ספר שלי והוא תמיד היה שם בשביל לשמור עלי, והוא היה במגמת הכדורסל.
אחרי הארוחה הטעימה מאד שאכלתי הלכתי לחדר ושמעתי צלצול מהפלאפון שלי. עניתי, זה היה רום:" אנחנו ביחד!" הוא צעק.
אחרי שיחה קצרה של מזל טוב, רצתי אל רונה הביתה. צלצלתי בפעמון הדלת הגדולה והמפוארת. מלאני, אחת מהעוזרות של רונה פתחה לי. כנסתי ועברתי דרך המסדרון הלב היפיפה של רונה עם ריצפת העץ. כשהגעתי לחדרה של רונה נקשתי על הדלת, ופניה היפות קרנו ברגע שפתחה את הדלת. היא אוהבת שאני מפתיעה אותה. דרך אגב- רונה היא ילדה יפיפיה, שאם היא לא הייתה רקדנית מדהימה, היא כבר מזמן הייתה דוגמנית. היא לומדת במגמת המחול, והאמת שהיא גם סוג של גאון. (חיים טובים הא?) "נו?"אמרה רונה בלהט "הם ביחד צעקתי!" "מה?!?!" "טוב האמת שהגיע הזמן!!" צעקה רונה.
הפלאפון צילצל :"הלו?" עניתי בקול חלש