They Don't Know About Us וואן שוט

"תהני מתוקה" אמרה אימי כאשר אני יוצאת מהאוטו "גם את" אמרת יצאתי לכיוון שער בית ספר
אף אחד לש אם לב אלייך הרי את אוויר בעניי כולם את כלום את לא שווה שיפנו אלייך מבט בגלל
ילדה אחת והחבורה שלה שאני לא מבינה למה כולם אוהבים אותם סתם עוד סנובים
נכנסת לבית ספר עברת במיסדרונות "למה באת" "חשבתי שאת מת באסה" ,ילדה את מכוערת"
נשמעו צעקות מכול כיוון "לא תקשיבי להם" אמר לי הקול בראש
"אחח" אמרת אחרי שדחפו אותך לריצפה כמובן זה הייתה אנה והחבורה שלה נייל זאיין הארי לואי ליאם ועוד כמה שפוטות שתמיד צחקו ממה שהיא אמרה כמובן אין אף אחד שיעזור לך

~הפסקה~
היית חייבת אוויר אחריי השיעור אז יצאתי לבחוץ חבל שיצאתי.
הלכתי לכיוון הלוקרים להוציא ציוד "תתרחקי או שאני מרביצה לך" אמרה אנה הסתכלתי על כול החבורה שלה אבל אחד שתמיד ראיתי בראש לא היה הארי "לא זזה חכי" אמרתי ופתחתי את הלוקר
כנראה שפעם הבאה אני לא יחזור אל המישפט הזה תוך שנייה ראשי פגע בלוקרים ונפלתי לריצפה
"מובן לך מזה לזוז" אמר זאיין ועשה פרצוף של זה מובן לך סתומה וככה הלכה לה החבורה ואני נסיתי
לקום בניסיון אבל לא הצלחתי לקום הדמעות כבר פרצו אותם לא הצלחתי לעצור כמו הכאב הזמן לא מרפא את הכאב "את בסדר" שאל מישהו הרמתי את ראשי והארי עמד שם "אני נראת לך בסדר כיף לי לשבת על הריצפה ולבכות" אמרתי בציניות וגרון חנוק "סליחה בוא אני יעזור לך" אמר והושיט לי יד
"לא תודה אני לא צריכה את העזרה שלך" אמרתי מזלזלת קמתי כאשר עמדתי על רגלי סחרחורת
תקפה ואת שיווי המשקל איבדתי אבל לא הרגשתי מכה כאב כלום שום כלום עכשיו אני מבינה הארי
תפס בידי לפני שהספקתי ליפול "תודה" אמרתי והסמקת למראה ביני לבין הארי הוא מחזיק את ידיי הימינית מצחנו קורבים יותר מתמיד יכולתי לשמוע את נשימתי "תודה עכשיו אני יכולה ללכת" שאלתי
"לא לכי רגע" אמר ותוך שנייה ריסק את שפתיו על שלך אוואו מה זה אמור להיות "וואו" אמרתי זה הדבר היחיד שיכלתי להגיד באותו רגע "תסכימי להיות חברה שלי מאדם" אמר הארי "אממ…כן"אמרת
"אני יודע שזה טיפשי נוכל להיות חברים בסתר כי אני לא יודע איך אנשים יגיבו על זה" אמר וגירד בעורפו "כן העיקר נהיה זוג" אמרתי ונשקתי על שפתו והסתובבתי "לאן את" הוא אמר "יש עוד כמה שניות צלצול שלא יתחילו לתחקר אותך שיראו אותנו ביחד" אמרתי והמשכתי ללכת והארי עמד והיסתכל עליי בחיוך שאני מסתובבת ושולחת לו נשיקה באוויר

כעבור חודש
ההצקות לא נפסקו אני והארי עדיין חברים בסתר כול היום אנחנו נפגשים וכל לילה אנחנו מדברים בכול דרך אפשרית "זוזי" אמרתי לאנה שעמדה מול פני "לא בא לי" אמרה ודחפה אותי נפלתי וכולם מהאחורה צחקו עליי והארי סתם אבל כדי שלא יחשדו גיחח קלות
קמתי במיהירות "אני שונאת את בכולם"אמרתי והצבעתי על כולם עד שהגעתי להארי "ואותך הכי הרבה" אמרתי והאצבע שלי הייתה על הארי ומשם ברחתי בבכי למה הוא לא מגן עליי למה הוא מתבייש בי מה עשיתי לו אבל לשנוא אני לא יכולה רק לאהוב למה הוא לא הוא ככה הוא אוהב אותי בכלל הרגשתי טיפות עד שגשם התחיל "באמת באמת" מילמלתי לעצמי רצתי עד שהגעתי לבית ספוגה הקלחתי ויצאתי ואז ניזכרתי ביום הזה בהארי דמעות יצאו דפיקות נישמעו ניגבתי את הדמעות פתחתי את הדלת והארי עמד בה רטוב טרקתי את הדלת "תפתחי בבקשה" אמר "לא לא אני לא"אמרתי "אתה מתבייש בי אני לא מאמינה שהייתי חברה שלך" אמרתי את כול מה שעל ליבי
"אני מצטער את הכי חשובה לי בעולם אני לא יוותר עלייך בחיים THEY Do not Know About UsCause this love is only getting stronger
So I don’t wanna wait any longer
I just wanna tell the world that you're mine girlll
Ohh" שר לי הארי את החלק המרכזי החלק שמספר על שינו פשוט בית אחד שאומר הכול קמתי ופתחתי את הדלת והארי נפל לביפנים (הוא נשענן על הדלת) הוא קם על רגליו "אני סולחת לך" אמרתי ונישקתי אותו.
"They don’t know about the things we do
They don’t know about the I love you’s
But I bet you if they only knew
They will just be jealous of us
They don’t know about the up all night’s
They don’t know I've waited all my life
Just to find a love that feels this right" המשיך לשיר לך ואת עמדת והבנת את המילים הכול היה כול כך נכון ועליכם "אני אוהב אותך" הוא אמר "גם אני" אמרתי

יום למחורת
הלכתי אני והארי בבית ספר שתינו החזקנו ידיים וראשי היה מונח על כתפו הגענו לקיפטריה
הלכנו למקום מושבם של החבורה "תכירו את החברה שלי"