בעליי הכנפיים – 31 32 33

נכנסתי לחדרי ונעלתי אותה
התיישבתי על הרצפה שראשי בין ברכיי
ליאה אני מצטער
ליאה אני מצטער!
אני אוהב אותך
רק על זה חשבתי
ליאה שונאת אותי עכשיו
מישהו תקתק בדלתי
"זאת אני המשרתת"
הכנסתי אותה והתלבשתי לקראת ארוחת הבוקר
היא סידרה לי את החליפה
אבי תמיד אמר רשמיות היא הכל
ירדתי מחכה לנשותיי
ליאה ירדה אחרונה
היא לבשה שמלה בצבע אדום
היא השפילה את מבטה
הבטתי מכף רגל ועד ראש
ניערתי את ראשי מהמחשבות שרצו בו
זאת ליאה, הילדה שאתה הצלת
אתה לא יכול לאהוב אותה
ג'ון התקרב אליי
"מה עשית אתמול לליאה יחתיכת חרא אה?!"
הוא לחש באוזני
היא סיפרה לו
"היא שלי ליאה שלי, כמו שלקחת ממני את האהובה שלי , אני אקח את שלך"
הוא המשיך ללחוש באוזני
"אתה יודע שלא לקחתי לך אותה, ואם רק תעז לגעת בליאה ולו לרגע אני נשבע לך אהרוג אותך"
ליאה הביטה בג'ון
ג'ון הביט בי במבט הזה שלו
ואחר כך חזר לשבת ליד ליאה
לפתע הוא הפיל את המזלג שלו בכוונה
ראיתי איך ליאה מזיזה את רגלה בעדינות
הוא ליטף את רגליה!
"אני אהרוג אותך"
צרחתי באמצע השולחן ורצתי לעבר ג'ון
הוא צחק וקיבל את הבוקס שלי ללסת שלו
"תעזוב אותו דמיאן השתגעת?!"
אמרה ליאה והזיזה אותי מג'ון
"אתה בסדר ג'ון ?"
ליאה אמרה ונגעה בפניו בעדינות כזאת
אבי עצר את כל המהומה
"ג'ון תבוא איתי בבקשה, ודמיאן לך לארגן את נשותייך המסיבה עומדת להתחיל"
אמר אבי
הנהנתי ואמרתי לנשותיי לבוא אחריי
ליאה התקרבה אליי
"למה עשית את זה לעזאזל דמיאן אתה יודע שהוא חשוב לי"
עצרתי את כולן
"כל הנשים חוץ מליאה בבקשה ללכת לאולם הנשפים "
אמרתי מעוצבן
מביט בקיר המעוטר באבנים יפיפיות
זה המסדרון הכי יפה בכל הבית
התקרבתי לפרצופה של ליאה
הרגשתי נשימתה
"את לא יודעת כלום"
אמרתי מתקדם עוד צעד
"אתה הרבצת לאחיך בשר מבשרך"
היא אמרה מביטה בי באשמה
התקרבתי אליה עוד טיפה
יכולתי לשמוע את פעימות ליבה מתרצצות ממקום למקום
היא ניסתה ללכת אחורה אך נתקעה בקיר
היא מפחדת!
"את מפחדת ממני?"
שאלתי אותה לפתע
"בחיים לא!"
היא השיבה נצמדתי אליה
היא באה לזוז צעד אחורה
"ליאה הלוחמת הגדולה מפחדת ממני!"
אמרתי מביט בה
"אני לא מפחדת ממך!"
היא אמרה בעצבים מביטה בי בפניי
ישר בעיניי
הלב שלה עדיין פועם בקצב מטורף
"את מפחדת ממני"
אמרתי מסכם את השיחה והולך
היא הלכה אחריי מנסה להדביק את צעדיי הגדולים
"אני לא מפחדת ממך! אני מפחדת מכל זה!"
היא צעקה מביטה בי בכולי
"ממה?"
שאלתי היא לא ענתה לי
המשכתי ללכת
היא הלכה אחריי
"יכולת לפגוע בג'ון, אתה לא מודע לכמה כוח יש לנו "
היא אמרה
"אוי לעזאזל תפסיקי לדבר עליו"
השבתי

"אוי לעזאזל תפסיקי לדבר עליו"
אמר דמיאן
"אתה רק נותן לי יותר ויותר סיבות לשנוא אותך "
אמרתי בעצבים
הוא בלע את רוקו
אני שונאת אותו!
איך הוא העז לפגוע כך בג'ון
נכנסנו לאולם הנשפים המקום היה מואר
וריק מאדם
נברשת יפיפייה עמדה לה במרום החדר היישר באמצע
ידעתי שדמיאן עשיר, אף לא חשבתי שעד כדי כך
"זה יפיפייה "
פלטתי
דמיאן כיבה את האורות והנברשת האירה ועשתה צורות על הרצפה
"כאן אנחנו רוקדים היום יש את מסיבת היום הולדת שלי אני בן 24"
אמר דמיאן
הבטתי בו
"אתה זקן"
הוא צחק
"לא אני רצינית כשאתה היית בן 8 נולדתי , כשאתה סיימת לימודים עליתי לחטיבה "
אמרתי
ממשיכה להביט ביופי העשיר הזה
למה אני לא קיבלתי כזה יופי בביתי , הייתי אפילו מוכנה שיהיה חשמל לפחות בביתי
לפתע גיליתי עד כמה אני ודמיאן שונים
הוא בחיים לא יבין מה עברתי
ואני בחיים לא אוכל להבין מה הוא עבר
"דמיאן?"
שאלתי בשקט מסתכלת על הנברשת המטילה צורות על הרצפה
"כן ליאה"
הוא אמר מביט בי
"אני בחיים לא אוכל לסלוח לך על מה שעשית לי"
אמרתי והלכתי להדליק את האורות

"אני בחיים לא אוכל לסלוח לך על מה שעשית לי"
אמרה ליאה
זה פגע בי
כל כך
התקרבתי אליה כאשר היא הדליקה את האורות
"למה?, מה אוכל לעשות כדי שתסלחי לי"
שאלתי
"אני לא יודעת איך לסלוח לכזה דבר דמיאן וגם הרבצת לג'ון זה מוסיף על כעסי אלייך"
שתפסיק לדבר על ג'ון!
עכשיו אנחנו מדברים עליי ועלייה איך ג'ון קשור למשוואה הזאת?!
"ליאה"
אמרתי
"כן דמיאן"
היא אמרה אך עינייה גרמו לי לחשוב שהיא בעולם אחר
"יום אחד את תסלחי לי?"
שאלתי
"יום אחד"
היא השיבה והלכה למשרתת שקראה בשמה
איזבלה באה במהירות לקראתי
פנייה החלקות מאופרות
שפתייה הוורודות מפתות
"דמיאן , הממשלה תבוא מחר על הבוקר "
הבטתי בה
"מה?!"
צרחתי
"אני לא יכולה לראות אותך עם האשה הנוראית הזאת, היא לא סובלת אותך רואים את זה, וגם כל הקטע עם הנשק מה זה צריך להיות דמיאן, ממתי אתה אוהב את זה אגרסבי?"
"מאז ומעולם "
"אתה הבן אדם הכי עדין שאני מכירה דמיאן!"
אילו היא הייתה מבינה כמה היא טועה
כמה אני הייתי אגרסיבי ורע לליאה
"דמיאן"
היא לחשה נוגעת בפניי
"כל הרוע הזה שהיא הליאה הזאת מחדירה בך זה לא שווה את זה, אתה בן אדם טוב דמיאן!"
הבטתי בה
היא נישקה את שפתיי
וחיבקה אותי
"לא מגיע לך לסבול"
היא המשיכה והלכה לה לחדר התלבושות
נכון לא מגיע לי לסבול!
במיוחד לא בגלל ליאה
הלכתי לכיוון חדר התלבושות של הנשים
כמה מהן היו ערומות למחצה וחייכו אליי
שיער ארוך שחור
אשר הסתלסל בקצוותיו היה על משענת הכסא
שמלה נפוחה מעט בצבע סגול לילך נשפכה על הרצפה
הבטתי במראה ליאה הייתה מאופרת ריסייה ארוכות
סומק בהיר על לחייה
עינייה בלטו לפתע
היא הייתה נראת כמו איזה שחקנית
שפתייה העבות היו ריקות מאודם מה שנתן לה מראה טבעי
פוני בובה בצבע שחור וחלק היה על פנייה עכשיו
גבותייה כאילו סורטטו
וכך גם שפתייה
היא הביטה בי דרך מראתה
גבה מופנה אליי
ולשמלה קשירות מרובות
גופה היה נראה מושלם
ליאה נשמה עמוקות
ושמה את עקבייה הגבוהות השחורות על רגליה העדינות שלק בצבע סגלגל צץ מציפורנייה
עורה השזוף נראה מדהים בתאורה זו
היא השפילה את מבטה
והתעלמה ממני לגמרי
איזבלה יצאה בשמלה כחולה צמודה ועקבים לבנות על רגלייה
היא התקרבה אליי
"דמיאן את מי אתה לוקח בתור בנות זוג רשמיות להערב?"
"אקח את דיאנה ואותך איזבלה"
השבתי
ליאה לפתע חייכה
לא הבנתי למה
גומותיה צצו
יפיפייה אמתית היא הייתה
ג'ון לפתע צץ משום מקום וחייך אליה את חיוכו הרחב והפלרטטן
-את יפיפייה- הוא אמר ללא קול לליאה
התעצבנתי
היא צחקה
נשותיי התרכזו במעשיהן
כל אחת יותר יפיפייה מהשנייה
אבי נכנס והביט בנו
"אז במי בחרת דמיאן?"
"איזבלה ודיאנה"
השבתי מהנהן אליו לאות כבוד
הוא צחק
לפתע הוא הביט בליאה
מבטו לא מש ממנה
"זאת השמלה שאמך לבשה ביום שהצעתי לה להתחתן איתי, כזאת שמלה בדיוק אולי רק פחות נפוחה"
אמר אבי מחזיק את ידי בהתרגשות
אבי הביט בליאה בגעגוע ישן
"אולי תתלווי לאיש הזקן הזה?"
הוא אמר צוחק ומביט בליאה
היא הביטה בו בשקט
"אשמח להצטרף"
היא אמרה מביטה באבי
וחייכה בעדינות
"ג'ון אינך הולך להתארגן עוד רבע שעה תתחיל נשף המסכות"
אמר אבי לג'ון שהביט בליאה כמהופנט
ליאה שמה את מסכתה בצבע לילך
"בואי אעזור לך לקשור"
אמר ג'ון והתקרב אליה וקשר את הסרט העדין מאחוריי ראשה
יכולתי להביט רק בעינייה הירוקות
ג'ון ליטף את שיערה בעדינות ולחש באוזנה משהו
ליאה הביטה בפניו במבט מוזר