כבר היה מאוחר

כבר היה מאוחר כשחזרתי הביתה, מי היה מאמין שאשר בבית ספר כ"כ הרבה?
אני באתי הבתה, שמתי את התיק בצד וגם את הגיטרה ומיד עליתי במדרגות לחדרי כדי ללכת לישון.
פתאום שמעתי רעש, הוא היה מהמטבח.
הלכתי וראיתי את אמא יושבת ובוכה, שאלתי אותה:"אמא מה קרה?"
היא הראתה לי מכתב ובמכתב הזה אבא שלי כתב שהוא רוצה להיפגש איתי, ואז כמובן הבנתי שאלה דמעות אושר…
הייתי בשוק!, מאז שנולדתי לא ראיתי אותו אמנם אני הייתי רק בן 11 אבל השנים עברו מהר.
אני שונא את זה שאבא שלי סוכן במוסד, הוא גר כבר 9 שנים באיראן, למעשה אני ממש דואג לו מצד שני.
אני התכוננתי, לבשתי ג'ינס קרוע וחולצה מכופתרת שקטנה עליי עם חולצה לבנה מתחת.
אמא התלבשה נורא יפה וחגיגי עם עקבים גבוהים ושמלה יפה.
יצאנו באוטו לשדה התעופה אבא שלי היה שם ולא היה לי מושג איך הוא יראה, גבוה? נמוך? שמן? רזה?
אולי הוא בכלל לא מגניב כמו שאני מדמיין? אולי הוא בכלל איזה מין בריון כזה?
הייתי בלחץ, הלב שלי פעם מהר מאוד והפרפרים בבטן שלי כמעט הפעו חזרה לגולם.
הגענו וחיכינו יותר משעה לראותו, ואז, ואז הוא בא.
הוא היה גבוה היה לו שיער חום קצוץ ושפם עבה וזקן צרפתי קצת גדול היולו עיניים ירוקות וגם פנים די עגולות.
אמי ישר קפצה עליו, נישקה אותו וצעקה:"שלומי!!!!!!!" כ"כ חזק שזה מביך.
הוא בא אלי, ליטף אותי ואמר לי:"יובל, אנחנו עומדים לעשות הרבה כיף ביחד, אבל מחר כי כבר די מאוחר ואני עייף מאוד מהטיסה".
הוא סיפר לי בדרך על דברים שקרו לו וזה היה ממש מגניב בשבילי! סיפר איך הוא גנב מסמכים ממשרד ממשלתי וגילה הרבה דברים וחשבתי לעצמי:"וואו!" איזה אבא יש לי.

היום אני כבר בן 15 ואני יודע שהוא לא באמת סוכן הוא סתם שקרן.
שום איראן ושום מסמכים, הוא היה בכלא כי שדד אנשים.