הסיפור הזה מזוייף לחלוטין. כל דמיון למציאות הוא מקרי בהחלט. אבל בחיית. תנו סימן חיים. ;) אה ויש המשך.

הבלוג שלי. אני מעלה מחדש כי יש בעיה עם הראשון

20/12/2012 554 צפיות 3 תגובות
הסיפור הזה מזוייף לחלוטין. כל דמיון למציאות הוא מקרי בהחלט. אבל בחיית. תנו סימן חיים. ;) אה ויש המשך.

הלב שלי פעם. הוא כאן!! אומייגד אומייגד אומייגד הוא כאן!!! והוא מתקרב. אוי שיט. איך אני נראית?? השיער שלי בסדר? יש לי ריח רע?. למה לעזאזל אני מדברת לעצמי?! הוא בסהכ בן!! נכון שהוא חתיכת בן חתיך עם העיניים הירוקות, והשיער השחור המתולתל, והחיוך… אבל אני סוטה מהנושא.למי שלא הבין (ואף אחד לא הבין) זה הבלוג שלי. הייתי צריכה לפתוח בלוג או לכתוב סיפור לשיעור אנגלית. בלוג נשמע קל יותר. אני ענבר, בת 17. החלטתי שאני ממש צריכה עזרה כי החיים שלי בזבל. לא באמת, הפלאפון שלי בזבל, והוא די החיים שלי. ואין לי מה לעשות מלבד לדבר איתכם אנשים!!(לא שמישהו קורא את זה). אז הסיפור שלי ושל נמרוד התחיל לפני המון זמן. כאילו בכיתה א. ילד אחד בעט בי כי חשב שגנבתי לו טוש, ונמרוד צעד קדימה באבירות ו.. טוב, והתחיל לבכות. אבל היי, זה עבד, אז מי אני שאפקפק בשיטות שלו? הילד נורא נבהל וברח. מאז היה לי משהו אליו. אז, היום הוא ניגש אלי, וכהרגלי עשיתי מעצמי בושות. השיחה הלכה ככה:
"היי ענבר, נכון?"
"אמ-אמ-כן.?"
"את שואלת או אומרת?"
"אני אומרת.."
"יופי. אני נמרוד."
"כן אני יודעת. אנחנו שכנים כבר ארבע עשרה שנה בערך."
"באמת? אוי איזו פדיחה.."
"לא באמת, זה בסדר."
"מצטער שלא זכרתי.."
"זה באמת בסדר"
"אומייגד אומייגד אומייגד!!! הם באים הם-הם באים, לפה או אמ גי!!"
"תירגעי,אמ, הכל בסדר?"
"לאאאא! הם באים!! אני חייבת להשיג, כרטיס, ולהסתפר, ולהשיג בגדים חדשים, ונעליים חדשות ו-"
"אמ!! מי בא?! תירגעי"
"וואןן די!!! הם באים באים באים באים לכאן!! לארץ!!!"
"באמת? בגלל זה את צורחת? זוכרת את הפעם האחרונה שחשבת שהם באים?"
"היי! זה באמת לא היה עד כדי כך נורא!!"
"אמילי!! את נתליל על כנף של מטוס ממריא!"
"חשבתי שהם היו עליו.."
"טוב הם לא, זה היה ילד בלונדיני עם חיבה מוזרה לבובות."
"כן אני יודעת.. "
"אז תירגעי! אני ממש מצטערת נמ-"
אבל הוא כבר לא היה שם. וזאת הסיבה שאני לא יוצאת מהבית שלי בחיים יותר לעולם. אמילי היא החברה הכי טובה שלי. אני אוהבת אותה, אבל יש לה אובססיה מעט מטרידה ללהקה שנקראת וואן דיירקשן. זה לא שאני שונאת אותם או משהו, אני פשוט לא מטורפת עליהם. היא נתנה לי הרבה מכות בגלל זה.. אבל עשיתי לעצמי בושות מול הבן הכי מושלם בעולם, תאום נפשי, החיים שלי- אוי אני פתטית. אז, למרות שהבטחתי לא לקוות שמישהו יקרא את זה.. תנו סימן חיים.


תגובות (3)

אני חייה !
הממ .. תמשיכי !

היי , תקשיבי , כמה דברים בסיפור לא היו כ'כ מובנים .. אז .. אני רק מזכירה לך , הקוראים לא בראש שלך , את צריכה לתאר כמעט כל דבר .

20/12/2012 07:07

תמשיכי

20/12/2012 08:52

יאלוש המשךךךך!!!
חחח…אני בחיים! (עדיין…)

20/12/2012 09:34
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך