עם לא הבנתם את התיאור של הכנפיים של קתנת' , תביטו בכנפיים האלו ( ובדרקון בכללי ) :

http://www.varbak.com/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/%D7%93%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9D

למבנה גופו של הדרקן הזה , יש בדיוק את אותו מבנה של קתנת' ,
רק שהוא אדום :)
זו הייתה התנוחה בה היה במדבר , כאשר דיבר עם לין .

מקווה שעזרתי לכם לדמיין :) :) :) !

הפגיון | פרק 2 חלק ב' : המדבר והמערה .

18/12/2012 1082 צפיות 5 תגובות
עם לא הבנתם את התיאור של הכנפיים של קתנת' , תביטו בכנפיים האלו ( ובדרקון בכללי ) :

http://www.varbak.com/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/%D7%93%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9D

למבנה גופו של הדרקן הזה , יש בדיוק את אותו מבנה של קתנת' ,
רק שהוא אדום :)
זו הייתה התנוחה בה היה במדבר , כאשר דיבר עם לין .

מקווה שעזרתי לכם לדמיין :) :) :) !

אני במחסום כתיבה , וזה עוד נסיון כושל לצאת ממנו ..

פרק 12 חלק ב' :

קיתנת' לא ענה , אלא המשיך לעופף בכנפיו , דמויות כנפי עטלף , בקצב אחיד .
וויתרתי , לא ניסיתי לשכנע אותו לענות לי . העברתי את ידי על קשקשיו הסגולים הזוהרים , מגעם חלק וקשיח . נעים למגע יד .
הבטתי למטה ומולי נגלה נוף מדברי . אדמה בהירה , מלאה בסימני מים שעברו שם – מלפני זמן רב , שסדקו את האדמה , סדקים שחורים וצרים . דמיינתי את מגעה : חומרי , מפוספס ומלא הרגשת אכזבה תמידית . סלעים רבים ואבנים קטנקטנות כיסו אותה , כמעט לגמרי .
ירוק בקושי היה שם , והעצים היחידים שמצליחים להיאבק , במלחמה יומיומית על קיום , היו צהובים- ירוקים . מין אחדי הצבעים ששלטו בנוף : ירוק- צהבהב וחום-צהבהב , זהו . חלק מהעצים היו נפולים , כרותים , חסרי תקווה . המראה הזה צימרר אותי . ענפי העצים היו מפוצלים , בכמויות אבל דקים מאוד בקצוות . אילו לעצים היו פנים , אני כמעט בטוחה שהם היו פנים חסרי תקווה ומאוכזבים . אולי אפילו תשושים .
האדמה הבהירה ומלאת הסדקים הייתה המקום הכי נמוך שם , הכל היה מלא בגבעות והרים , בצבעי החום השונים . ההרים הרחוקים ביותר היו כמעט בצבע כחול , כהים ומהפנטים .
ככל שהעמקנו פנימה , היה נראה כאילו הצוקים האדומים כמעה סוגרים עלינו . קיתנת' דאה למטה , מתקרב יותר לאדמה .
עכשיו הצוקים נראו אפילו מאיימים , אבל קיתנת' לא יחס לכך שום משמעות , אז גם אני לא . הוא חזר לנפנף בכנפיו המדהימות , וורידים דקים וכחולים עוברים בכרום כנפיו . הוא הזיז את זנבו , לפי קצב טפיחותיו , בעודו קרוב כ'כ אל האדמה . כמעט ויכולתי לגעת בסלעים הגדולים יותר הנמצאים על הקרקע הסדוקה לגמרי .
הבטתי לצדדים והבחנתי בשלד לבן בקצה שדה ראייתי , שלד של פר – כנראה ישן מאוד , כי סדקים עדינים הופיעו בקצוות ופרים כבר קשה למצוא במדבר , אומרת הציידת .
חיוך קטן עלה על פני למשמע האירוניה שבמחשבותי .
קיתנת' הסתובב לעברי , בעודו מבחין בחיוכי , ומאיט את הקצב שדבק בו עד עכשיו .
" למה החיוך הזה ?" שאל בקולו העמוק , המלא והחלק . כל מילה שלו נשמעת בברור , ללא אפשרות לבלבול , אפילו הקטן ביותר .
" סתם . מחשבות שעברו בראשי .. " אמרתי , ממלמלת למחצה . שיפשפתי את המגף שלי , שעבר בסנטימטר-שניים את הקרסול שלי , שרוכים שחורים קושרים את הנעל באלכסונים שאהבתי .
קשקשיו של קתנת' גירדו לי את הירך , אפילו מכאיבים . " אני יכולה לשאול אותך משהו ?" קראתי , לאחר שסובב את ראשו בחזרה למסלול שלו . הקשקשים חרצו כמה שריטות בירכי , כואבות .
" ובכן לין , כן . " אמר , קולו הדרקוני מפתיע אותי שנית .
העובדה שבעל חיים מדבר , למרות כישוריו המפותחים והאנושיות שלו , שבלטה מאוד , הייתה מוזרה ומפחידה מעט , אבל מהפנטת ומדהימה בכל פעם .
" אולי , עם נרכב עוד-ד .. זאת אומרת , " התחלתי לגמגם ולחפש את עצמי , " עם נמשיך להכיר אחד את השני , ונצא לע- לעוד סיבובים .. אול- אולי נוכל למצוא-א , איז- איזה אוכף .. או מש- משהו דומה ." השלמתי , מרוצה מעצמי שלא עצרתי באמצע , שהמבוכה לא הכניעה אותי ונשארתי קצת מעצמי לידו . " כי קשק – כי הקשקשים שלך .. קצת – אממ .. מכאי- מכאיבים לי .." המשכתי לגמגמם , מובכת לגמרי מעצמי וממידת הטיפשות שלי .
הוא החזיר את הקצב המהיר חזרה לתעופתו המהירה , " כן . " קרא , ונסק מעלה .
מהירותו העיפה אותי קצת אחורנית , ואני מיהרתי להחזיק בבליטה שעליה ישבתי , נועצת את ציפורני בקשקשיו . האוויר הלחוץ סתם את אוזני , הקור נעץ את מחטיו באברי והאוויר המועט שנשאר היה קפוא לגמרי . אבל למרות כל אי הנוחות הזו , התחושות שהעניקה לי התעופה לא פסקו , אלא התגברו .

פתח מערה גדול נפרס מולי , עשוי מאבן בזלת שחורה , האבן שעמידה לאש בצורה הטובה ביותר . המערה הייתה קבועה בצוק שחור לגמרי , שנשען על אחד ההרים המרוחקים . אחרי שעברנו את המדבר חסר החיים , אגם קטן ופלגי מים לבנבנים התפרסו למטה , ליד כמות קטנה של עצים , בדומה ליער . ליד פתח המערה , היה "מדף " גדול , כמעט בגודל של שני דרקונים , הנשענים לרוחב .
הוא נעצר באוויר , צווארו מעוקל וגופו נח בצורה ישרה , זנבו מתיישר כלפי מטה וכנפיו נפרשות לגמרי , גדולות כמעט יותר מכל גופו – דוקרניים נמצאים בכל משולש סיום . רגליו צמודות לגופו ושפתיו נמשכות אחורנית בנהמה , חושפות את ניביו הקטלניים המעוקלים כלפי פנימה .
אני מניחה שזו התראת טריטוריה או משהו כזה , ראיתי הרבה בעלי חיים נוהגים בדומה לכך .
הרגשתי את כוח הכבידה יונק אותי מטה , ובטבעיות נצמדתי לצווארו , כלפי מעלה , אוחזת בכוח בבליטה . הוא נשאר בתנוחה זו כמה שניות – עד שכמעט ונמשכנו למטה , לאדמה .
הוא חזר לנופף בכנפיו המחודדות , עד שנלחצתי שאחד מהחודים יתקע לי בעין , ואז דחף את גופו קדימה , לעבר המדף . הוא נעצר , עומד על שלוש מרגליו , זוקף את זנבו – בצורה כמעט חתולית . הוא נהם בשקט , אבל הנהמה עברה לתוך המערה , משמיעה הד בלתי פוסק .
" רדי , לין . " לחש . ירדתי מגבו , ירכי דואבים וכואבים . אנקה חלושה נפלטה מפי .
ואז נשמע קריאה , של דרקון נוסף . עמוקה , נוהמת .


תגובות (5)

אני לא קראתי את הסיפור מהתחלה, אבל הפרק הזה ממש טוב. את מתארת הכל ממש יפה ואדיר! ממש כמו סופרת! :) תמשיכי לכתוב :) ושלא ידכא אותך מספר התגובות.

18/12/2012 08:53

אם את במחסום כתיבה
תעשי אימוני כתיבה

18/12/2012 08:55

חחח כל הכבוד ללין על האומץ! לא יודעת אם הייתי מסוגלת לבקש דבר כזה מדרקון…XD
הייתי מרותקת למסך, זה אחד המדהימים וזה בא לי בדיוק בזמן! רציתי קצת לשקוע בעולם אחר, אפילו אם רק לכמה דקות והעולם הקסום שיצרת העלה חיוך גדול על השפתיים שלי!
אז תודה רבה! אני מקווה שמחסום הכתיבה שלך ישתחרר בקרוב כי אני ממש רוצה המשכים, גם לזה וגם לדיימונד =)
את מדהימה! תמשיכי לכתוב! :))

19/12/2012 05:54

תודה רבה לכולכן .. :)

19/12/2012 10:04

אופפפפ תתני את הקישור שוב
נ.ב את כותבת מדהים ויש לך שם יפה חחח
אני מתה על הסיפור הזה הוא כול כך משחרר

19/12/2012 10:38
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך