הצוואה-פרק 1

דן קופר,הוא עורך דין צעיר ומצליח.
חייו נעצרו ביום בהיר אחד,כשקיבל את תוצאות הבדיקות שלו,עבור חדר כושר.
"מה זה אומר,ד"ר?"הוא שאל את הרופא האישי שלו.
"יש לך סרטן."ענה לו הרופא,כשדן חש שהרגע קיבל גזר דין מוות.
"מה??"קרא דן,"אני מרגיש טוב."
"כרגע.."ענה הרופא,"ומה עם הסחרחורת והדימום מהאף שהיה לך שבוע שעבר?"
"איזה סוג?"התעניין דן.
"סוג אלים של סרטן דם."ענה הרופא,ומייד שלח אותו לטיפולים."
שכן,לא רק המחלה קשה,אלא גם הטיפולים.
"אני אוכל לעבוד?"שאל דניאל.הוא חש כאילו חטף כדור ברזל ששוקל 2 טון בראש.
"בוודאי.אך,זכור..בטיפולים הראשונים עוד תרגיש טוב.לאחר מיכן,אתה לא תוכל אפעלו לעמוד על הרגליים.אם יש לך לפטופ,שתוכל לעבוד מהמיטה שלך,מה טוב."ענה הרופא.
"מהמיטה?"שאל דניאל.
"דן,אני אהיה גלוי איתך.בהתחלה,אתה תרגיש טוב..אחר כך,יבואו הכאבים, ההקאות הנוראיות,חולשה,תחושת מצוקה..אני ממליץ על קבוצת תמיכה.זה יעזור לך,נפשית."ציין הרופא.
"לאחר כשקיבל את הבשורה המרה על מחלתו,נסע דניאל הבייתה.
תחילה חשב,להתענג על גלידה בסלון שלו ולצפות בסרטים כל אחר הצהריים.
אך,ידע שלא יוכל להזניח את העבודה,גם אם הוא חולה.
הוא נסע במהירות,שלכמה הרגעים מה שעבר בראשו היה התאבדות,בכדי למנוע לעצמו את כל הסבל של המחלה והטיפולים.חושב,כיצד ירגישו בני משפחתו כשיבשר להם.כיצד יגיבו כשישמעו כי נהרג בתאונה.הוא לא ידע מה לעשות.
הוא חשב תחילה,שאם יהרג בתאונה,הסבל ייחסך ממנו.אך,מייד חשב על מי שאוהבים אותו.לא,הוא לא יכול לעשות להם את זה.מישום שהוא אינו אנוכי.הוא אדם מתחשב,עם רגש.יש לו לב זהב.
דניאל נכנס הבייתה,מניח את המפתחות על השולחן.
הוא גר לבדו.
ביית על כך גדול,ואיש לא חולק אותו עימו.
בלילה,המיטה שלו קרה.
הוא הוציא ממגירה בחדרו תמונה ממוסגרת,ובה בחורה.
בחורה יפייפיה.מביט בתמונה וליבו מתחיל לפעום בחוזקה.
"קייט.."נאנח,"חבל את אינך כאן לצידי."
אמר,מעביר אצבעותיו על התמונה,נזכר בה.
זה היה כל כך,כל כך מזמן,אבל הלב..הלב לא שוכח.
כרגע,חוץ מבני משפחתו,אין לו עם מי לחלוק את המידע שקיבל.