מחוץ למקלחת

יצאתי מהאמבטיה והחום קצת טשטש אותי. הנקבוביות שלי היו פתוחות והרגשתי נקי. ההדים ליטפו את העור שלי כמו מי שפיר בראשיתיים נפלאים.
ואז פתחתי את הדלת, ויצאתי גם מחדר המקלחת. לרגע היכה בי משב רוח קל של מציאות, אבל הוא חלף במהירות.- המוח שלי עוד היה תחת השפעת המים החמים.- תחושה של יובש מצוחצח נדפה מהשיער והבגדים שלי.
עצמתי את עיני בהנאה, וכשפתחתי אותן שוב היא ישבה על הכורסה, וקראה איזה ספר. לגופה היה סוודר חם, מכנסיים רפויות, ונעלי בית משובצות. על פניה היה נסוך חיוך יפיפה.- שפתיה הסגלגלות נמתחו קלות לצדדים, בעדינות וללא מאמץ. לחייה הורדרדות נתעגלו, ונהייה כשתי אוצרות יקרים בלב פניה.
פייה משך אותי בעוצמה לנשקו, זרועותיה וחיכה הזמינו אותי לחבקה ולהרימה. הצורה שבה המכנסיים הרפויים היו מונחות על רגליה, עשתה לי חשק להשליך את עצמי למרגלותיה.

אפוף באדיי המקלחת המערפלים, ניגשתי אליה והתבוננתי באהבה. "הייתי רוצה פעם אחת ולתמיד", פניתי אליה באומץ שאינו אופייני לי, "להבין סוף כל סוף באמת ובתמים, על מה כל המוזיקאים והסופרים והציירים ויוצרי הסרטים והאנשים, זותומרת,- למה בדיוק הם מתכוונים כשהם מדברים על אהבה. הייתי רוצה לחיות ולהפנים בעצמי את התחושה הזאת של ההתייחדות, שכל כך מעסיקה את כולם כל הזמן. האם תסכימי להראות לי? האם תסכימי לי לחוות אותך ואת החוויה הגדולה הזאת?"…
היא הסתכלה עלי, והחיוך שלה לאט לאט הלך והתפוגג. ציפיתי שהיא תתקרב. הייתי מספיק אפוף הזיה בשביל להאמין שהיא תתקרב. ואכן היא התקרבה,- מאוד מהר, ועם כף היד. היא נתנה לי סטירה, שבשניה אחת העיפה גם לי את החיוך מהפרצוף, והחזירה אותי למציאות.

היא נעלמה, ואיתה נעלמו אדי החמימות של המקלחת. הלכלוך שב והתגנב לעורי מכל הכיוונים. נותרתי שוב לבד. התלבשתי.
מעבר לקיר שלי נשמעו שוב גניחות של אנשים אחרים. כיביתי את האור, והתיישבתי ליד הקיר. הקולות שבקעו משם היו עמומים וקרים…
התחושה הזאת חזרה.- התחושה שבא לי להקיא את עצמי החוצה מעצמי. התחושה ששום דבר יותר אף פעם לא יקרה לי, ובטח שלא שום דבר טוב.
התעטפתי בקרום הבתולין כמו בשמיכת פוך, והנחתי לו להתייבש עלי.- להקשיח עלי. להגן עלי ולחסום אותי.
הקולות נעשו מרוחקים יותר.