Love Twins- פרק 7

הגיע הבוקר, קיי התעורר ושערו החום זהר לאור השמש שהשתקף מהחלון. הוא הביט לעבר המראה, שערו היה מבולגן והוא שוב נרדם עם מכנסי הג'ינס השחורים שלו. הוא הביט לעבר התמונה שהייתה לו שבה הוא וקלייר נמצאים בתור ילדים קטנים, הוא חייך לעברה והלך להתארגן. "קיי!" אימו קראה לו והוא ירד במהירות אל עבר השולחן, היא נתנה לו את ארוחת הבוקר הרגילה, ביצת עין ומלפפונים. "אמא, אם היית פוגשת באדם שאת אוהבת וחיכית לו המון זמן שיחזור באמצע הרחוב, מה היית עושה?" קיי הביט לעברה, אימו הביטה בו בחיוך, "פגשת מישהי חדשה?" היא צחקקה מעט ואספה את שערה הבלונדיני והמתולתל בקוקו. "ל-לא, אני רק שואל" קיי המשיך לאכול, הוא שם לב שאימו מביטה על התמונה של המשפחה כשהוא וקלייר עוד היו בני חמש, עיניה החומות שידרו עצב. "אני מניחה שהייתי מדברת איתו, ואם זה מישהו שאני ממש אוהבת, הייתי מחבקת אותו" היא הסתכלה אל עבר החלון ובעצב. "ז-זה קרה לך פעם?" קיי הביט בה במבט עצוב, יודע שהיא לא רוצה להיזכר בפרידה מהם, ועד כמה היא אהבה את המשפחה שלה. "אפשר להגיד שכן, זה היה רגע מרגש בחיים שלי, אבל אפשר להגיד שהוא הפך לזיכרון עצוב" היא נאנחה והביטה על התקרה. "טוב בכל מקרה, כדאי שאמשיך לעשות את מטולתיי, אתה בסוף תאחר לבית ספר אם לא תצא עכשיו" היא חייכה אליו בחיוך מתוק, קיי הנהן ויצא מהבית אל עבר מיקוטו שקרא בספרו וחיכה, "לוקח לך המון זמן" מיקוטו אמר באדישות, לא מוריד את עיניו מהספר. "דיברתי קצת עם אמא שלי, נראה שהורדתי לה את המצב רוח" קיי נאנח והתחיל ללכת, "שוב פעם היא ראתה את החולצה שלך בתנור?" מיקוטו הביט בו במבט אדיש, "לא, וזה קרה בגיל שבע…" קיי השפיל מבט במבוכה, "כן, כי חשבת שמיכוון ובחולצה יש ציור של עוגייה היא תהיה בטעם של עוגייה.." מיקוטו גיחך מעט ושמר את צחוקו בפנים. "א-אל תזכיר לי את זה, אני מדבר על כך שהיא פגשה את אבא" קיי אמר בכעס. "שאלתי אותה מה היא הייתה עושה אם היא הייתה פוגשת את האדם שהיא אוהבת" קיי הביט בשמיים, "ובטח היא לפתע הייתה עצובה..אני צודק?" מיקוטו הביט גם הוא על השמיים, "כן, היא אמרה שהיא הייתה מחבקת אותו, שאלתי אותה אם היא כבר פגשה אחד כזה והיא אמרה שכן אבל זה נהפך לזיכרון עצוב" קיי השפיל מבט בעצב, "היא דיברה על אבא שלי, מעניין מה קרה כשהם ניפגשו לראשונה אחרי הרבה זמן" קיי מלמל לעצמו."כנראה, שהוא נתן לה כתף קרה, מבט אדיש, ובטח היא נעלבה מזה" מיקוטו נאנח. לידם נעצרה מכונית שחורה ואחד מחלונותיה נפתחו. "מיקוטו! קיי! אתם רוצים טרמפ?" קלייר חייכה אליהם, מיקוטו וקיי נכנסו למכונית.

פין וטומו התחבאו מאחוריי החומה של בית הספר. "אתה זוכר מה היו במסמכים?" פין שאל אותו בלחש, "לא, איך אתה מצפה שאזכור? עיינתי בהם אבל לא לעומק" טומו לחש בחזרה. "ומה אנחנו עושים פה?" פין נאנח. "מנסים לפרוץ לחדר של רן מבלי שהוא יראה" טומו אמר במבט רציני, "למה?" פין היה מבולבל מעט. "רן בטח גם אוסף מידע, כל מידע שנחוץ לנו על התאומים" טומו נאנח. "אתה בטוח שזה בטוח? כלומר, יש שמה את אוסטין, ויש שם גם את מיקוטו וגם-" פין אמר בפחד "כן כן, אל תיתן לפראנואידיות שלך להשתלט עלייך פין" טומו אמר בטון מיואש. "במיוחד כשזה מדובר בו" טומו נאנח. "א-אני יודע, אני מצטער, אני פשוט לא חשבתי שנגיע עד כדי כך רחוק, ולא נעים לי גם מקלייר" פין אמר בעצב. "אם אתה רוצה לעשות משהו למענה, חייבים לעשות את זה!" טומו אמר בכעס, הוא הביט אל עבר מיקוטו והתאומים כשנכנסו מהשער, הוא התפלא שמיקוטו מצליח לחיות חיים כל כך רגילים בהתחשב בעובדה של מי הוא. כל כך הרבה שאלות עברו בראשו של טומו על מיקוטו כשלרגע שכח מהמשימה. פין הביט בקלייר וראה איך היא מסתדרת עם קיי, הוא חייך מעט כשראה אותה מחייכת, הוא נזכר שתמיד רצה לעשות למענה כל דבר בהתחשב למה שעשתה עבורו, כשתמיד הייתה לצידו וכמה נראתה לו בודדה כשהיא הגיעה בפעם הראשונה לכפר. "קלייר לא השתנתה" פין חייך, טומו רק הנהן. הצלצול הגיע, טומו ופין הביטו אחד בשני, "זה הזמן שלנו" טומו ופין קפצו מעל החומה ורצו אל עבר הכניסה האחורית. "לפי מה שבדקתי החדר של רן הוא בקומה השנייה מצד שמאל, החדר השני" פין אמר ברצינות. "הגיע הזמן" טומו גיחך והם רצו אל עבר המדרגות. "כדאי שנהיה בשקט במסדרון אם אנחנו לא רוצים למשוך תשומת לב" פין לחש וטומו הנהן, הם הגיעו לקומה השנייה ופנו לחדרו של רן, "מי היה מאמין שהמעשן האידיוט יהפוך לרופא" טומו הביט בשלט והם נכנסו בשקט, פין סגר אחריהם את הדלת. "כדאי שנבדוק" טומו התיישב מול המחשב של רן ובדק את המידע על קיי וקלייר. "סוג דם AB, קיי נולד בשעה חמש וחצי לפנות בוקר בעוד קלייר נולדה בחמש שלושים וחמש לפנות בוקר" טומו אמר במהירות ופין רשם את מה שאמר. "אין ממש מידע שיכול לעזור לנו.." פין ממלמל, "כל מידע יעזור לנו" טומו אמר ברצינות. "מה אתם עושים?" הם שמעו את קולו של דייסון והסתובבו במהירות. 'איך לא שמענו אותם נכנסים?!' טומו חשב לעצמו בכעס כשהביט בדייסון וברן. דייסון הביט אל עבר פין שהשפיל מבט כשהסתכל עליו. "אני לא מתפלא עלייך טומו, אבל על פין.." דייסון אמר במבט מאיים מעט, "הוא די מאוכזב" רן חייך והדליק סיגריה, דייסון התקרב אל עבר פין, "לא השתנת פין" הוא הביט בו מלמעלה בעוד פין השפיל מבט למטה. "גם אתה לא, אבא" פין מלמל בעצב.