אימוני כתיבה | אימון שני – הרוצח .

הכי קשה , זה לדמות רוצח לאחר הרצח ..
וזה מה שבחרתי לעשות בעשר הד'ק הבאות ..
GOOD LUCK ! :)

הסכין המדממת הייתה עדיין בידי , ויכולתי להביט בנשמה המיוסרת שתקעתי בה את כלי הרצח .
העיינים של האישה בשנות העשרים היו פעורות , פיה מתעקל בפחד וחזה עולה ויורד במהירות .
הפצע שפערתי ליד צווארה היה פתוח , דם ניגר ממנו ואיברים פנמיים מבצבצים החוצה , ממש כאילו בכוונה .
אני לא אגיד שאני מתחרט , כי הגיע לה . היא קיללה אותי .
הפלתי את שקית הקניות שלי , קצת המום ממה שקרה , אבל עדיין – לא מתחרט .
הקניות נפלו לרצפה בקול נפץ , והחלמון של הביצה זלג החוצה מיד .
הפחד שיתפסו אותי צץ בי בפתאום , דוקר אותי בבטן . בלעתי את רוקי ברעשנות וסגרתי את דלת השירותים , נועל אותה , ביד רועדת לגמרי .
הסתובבתי בחזרה אל האישה , מביט בה . כעת הצטערתי , אבל זה לא משנה בכלל .
היא נחנקה , תערובת של דם ורוק מיוסרים יצאים מפיה המרוח באודם . היא החלה לבכות , אבל לא הצליחה לדבר , למרות שפתחה אותו פעם פעמיים עד שקלטה שצווארה מחוסל כליל .
הנחתי את הסכין על הרצפה , וירדתי יחד איתו . האישה שלא ידעתי את שמה בכלל החלה להפגין סימני בהלה , וזה עודד אותי להתקרב אליה ביותר מהירות . הנחתי את ידי הרועדות על כתפה , מנסה להעביר לה משהו אחד אחרון לפני מותה .
את העובדה שאני לא מצטער בכלל , שאני מטורף . שמגיע לה , ולי .
היא הביטה בי בעיינים ירוקות , שהברק שהיה בהם קודם לכן נעלם . עייניה הזכירו לי את חברתי הקודמת , שנפרדה ממני – המעשה של חברתי הוא זה שהניע אותי , כנראה . זו ההנחה שלי . בגללה אני מטורף ככה , והאישה שלפני , גוססת , מוכיחה את זה .
זה הכעיס אותי כ'כ וכאב לי . הטירוף הכניע אותי , והאנדרנלין שלאחר מכן איתו .
חפנתי את הסכיון המגואלת בדמה שנית , והחלתי לרסק בגועל את ראותיה .
זה הגעיל אותי , אבל כל התחושות והרגשות המעורפלים —

נגמר לי הזמן , אנשים !
וואו , אני חייבת לקורא מה כתבתי ..
פאק , זה היה מלחיץ רצח !
מה אתם אומרים ?