אימוני כתיבה | אימון ראשון

אני קצת תקועה , במין מחסום כתיבה מדכא ..
אז החלטתי , לבינתיים , לעשות קצת אימוני כתיבה .
בתכלס , זה יעשה רק טוב ..

אז עכשיו אני הולכת לחרבש איזה קטע קטן בעשר דקות על ..
אממ ..
חיים של בלש , בשם סמית' ..

יצאתי מהבית , נועל את הדלת החומה מאחורי .
כוס הקפה והעיתון כמעט ונופלים לי מהיד , ואני מרגיש מבולגן לגמרי .
החושך כאילו סוגר עלי , ואני בולע את רוקי בחשש , מחיש את צעדי למכונית .
כשיצאתי מהשער הלבן , שנראה מעומעם בחושך של אמצע הלילה אני לוחץ על הכפתור במפתחות , והצפצוף המוכר נשמע . אור צהבהב נדלק בפנים לאור אישור .
אני נכנס , ומניח את חפצי בצד , לוגם מכוס הקפה בשקט .
האווירה של הרצח משאירה אותי במתח , מעורער למדי . מרגיש לי כ'כ לא נכון להשאיר את אשתי , לוסי , לבד בבית שילדה בת שמונה נרצחה לפני כמה דקות , עקב דבר לא ידוע .
כנראה שהחברים שלי היו ממש נואשים עם הם מעירים אותי , בלש עייף , באמצע הלילה .
דבריו של רוד עדיין מתעופפים בראשי : " זה מוזר , אין שום סימני מוות מבחוץ .. "
יכול להיות שהילדה בלעה משהו שגרם לה לדימום פנימי ?
וגם עם כן , איזו מין ילדה בת שמונה תנסה להתאבד ?
ובכלל , אולי מישהו ניסה להרוג אותה ? מאיזה מניע ?
כל השאלות מתערבלות בראשי , ובכל רגע שחולף אני מתקרב לביתה .
אני מפחד מחוסר הידיעה הזה , ש" נושך " אותי בכל איבר , מעקצץ בלי סוף . אבל התחושה הזו מענגת , כי אני יודע שלכל דבר יש סיבה הגיונית .
אני מגיע לשכונה יוקרתית , מלאה בבתים סנובים , של אנשים סנובים , והאווירה של המוות אופפת את הכל , אבל יכול להיות שאנשים אחרים אינם מרגישים בחסרונה של הילדה הקטנה , כי הם כ'כ פוצים , שלא שמים לב לאף אחד חוץ מהבועה שלהם ומהכסף שנושר באיטיות מידיהם הקרות .
כל זה חולף בראשי , —
נגמר לי הזמן .. אוף , נהנתי .
אולי תכבדו אותי ותספרו לי איך היה לכם ?