כי ככה זה..

כל יום אני נמצאת עם המחשבה שאולי יקרה לך משהו,
כי ככה זה כשיש לי אח בצבא.
כל היום הדאגה שאתה לא בבית מקפצת בראשי,
כי ככה זה כשיש לי אח בצבא.
כל פעם שאתה הולך, אני כבר מתגעגעת.
כי ככה זה כשיש לי אח בצבא.
כל יום, כבר יותר משנתיים שאני כבר לא יכולה לשמוע את השיר 'עכשיו טוב',
כשידעתי על מה הוא מדבר.
כי ככה זה כשיש לי אח בצבא.
רק אני לא יכולה להעביר פעולה ליום הזיכרון לחניכים שלי, כי אני אתחיל לבכות.
כי ככה זה כשיש לי אח בצבא.
רק לי נמאס כשבימי הזיכרון מדברים רק על המתים?
אי אפשר לשבח ולהחשיב קצת את אלה שחיים?
חס וחלילה שאני אזלזל במתים, ובזיכרון שלהם, זה ממש חשוב אני יודעת
אבל..
ככה זה שיש לי אח בצבא, ככה זה .